הכרחו של רש"י לפרש שקאי על בתי כהונה ומלכות הוא כי זה שהיו להם משפחות אינו חידוש כי כך היה אצל כל ישראל. "כדאיתא במסכת סוטה", ששם מדובר בסוגיא דמדה כנגד מדה, ובענין של מעשה בפועל ("ותחיינה", ולא שהשכר הוא על היראה כבמדרש).
כדי לבטל את התערומת של אברהם צריך שלא רק שבנ"י יטלו את הרכוש גדול, אלא שהמצריים יתנו להם את הרכוש, בהמשך לבקשת בנ"י, שדוקא עי"ז מודגש שזהו שכר המגיע להם. וההוראה: כשנרגש באדם הכוונה דהעבודה דבירור הניצוצות, אזי זוכה בדרך ממילא להשכר.
"יתישב המקרא על פשוטו והדרשה תידרש", שהפירוש העיקרי הוא הפשט ("לא ניכרתי להם במידה אמיתית שלי"), אך הפשט עצמו מכריח שישנו דרש ("יש לי להתאונן כו'"), וזהו "מתחלק לכמה ניצוצות", שכל הניצוצות שבאש הם אותו הדבר, שגם הדרש הוא על דרך הפשט.
בחי' מצרים אינם כופרים בהקב"ה לגמרי, אלא רק אין מודים שמציאותם תלוי בהקב"ה. (ע"י כפירה יודעים שישנו מציאות של אלוקות), אך המצריים אינם מגלים אלוקות כלל. ולכן דוקא ע"י הצפרדע - שאין בו תועלת וגם אינו מזיק - הוא נפרע מן המצריים.
זה שפרעה כיחש בה' גרם לאכזריותו כלפי בנ"י, ועד"ז בההפטרה, שהמצריים אמרו "לי יאורי" ולכן לא קיימו את הבטחתם להיות משענת לבנ"י. גם החוקים צריכים לקיים מצד רצון ה'. וזה מדגיש את מעלת מעשה בפועל – קיום רצון ה' – וזהו שנבוכדנצר קיבל שכר עבור הפעולה דמלחמה עם מצריים, אף שכונתו הי' לטובת עצמו.
לפי רש"י משה אמר את זמן המכה כהקדמה ל"אני יוצא בתוך מצרים", שהמכה באה מהקב"ה ולכן היא בנקודת הזמן שמחלק את הלילה, ודוקא הקב"ה יכול לפעול בנקודה זו. אך עפי"ז קשה מדוע נאמר "כחצות" ולא בחצות? ולכן ישנו פירוש שני, "שמא יטעו איצטגיני פרעה".
עדות החודש צריך גם "דין עדות (לא רק הבירור דעדים). "החודש הזה לכם" הוא המצוה הראשונה שנצטוו, מפני שבה מרומז תכלית התורה ומצוות, ופעולת וחידוש התורה על בני ישראל: הפעולה על הכוחות מקיפים - "דין" עדות, והפעולה על הכוחות פנימיים - שגם החשבון מסכים ל"דין".
"הסיען בעל כרחן": מפני שבני ישראל רצו לקיים את ציווי ה' - לברר את הניצוצי קדושה - "ונצלתם את מצרים". ואף שרצון הקב"ה הוא "ויסעו", מ"מ היה זה "בעל כרחן", כי על פי השכל שלהם היו צריכים להישאר ולסיים את עהודת הבירורים.
רבותינו נשיאנו, הרגישו את בחי' "אין" שמאיר בסעודה שלישית, ולכן לא היו יכולים לאכול פת כי זהו צער עבורם (וחסידים הולכים בעקבותיהם ולומדים תורתם על מנת לעשות). אך מ"מ טועמים בסעודה הג', והוא כדי לרמז על מעלת הגוף שיתגלה לעת"ל, שאז הנשמה תהיה ניזונת מן הגוף.
אף שבנוגע לרגש או הבנה אי אפשר לומר לשון יחיד בנוגע לרבים, כי כל אחד מרגיש ומבין באופן שונה, מ"מ כאן נאמר "ויחן", ולבאר זה מעתיק רש"י תיבת "ישראל", שמצד זה שכולם הם ישראל "הושוו כולם בלב אחד", אך לא מצד מדרגת ההכנה למ"ת, שבזה, כנ"ל, היו חילוקים בין בנ"י.
לרש"י משמע שהחידוש הוא ששאר כל המסעות וחניות היו במחלוקת, מפני שמפרש "מחלוקת ותערומות" כפשוטו, ואין הכרח ששאר כל החניות היו במחלוקת, ולמדים זה רק מפני שרק בפסוק זה נאמר "ויחן שם ישראל". וא"כ לרש"י יוצא שהתורה פועלת אחדות גם במקום שישנו מחלוקת.
רש"י מביא את הדוגמאות מ"זקן ואינו לפי כבודו", ומ"בהמתו של נכרי ומשאו של ישראל", שמזה רואים שישנם הרבה מקרים שבהם פטור מ"עזב תעזב". ולכן דוקא במצות פריקה שקשורה תמיד עם טרחא (דלא כהשבת אבידה שבפסוק הקודם שהשור - חי - נושא את עצמו) צריך להבהיר "וחדלת בתמיה".
ב"אשר הכינותי" צ"ל, דלכאורה לשון הכנה פירושו שעשו שינוי בדבר בשביל ההכנה, ואם כן קשה הרי בא"י באותו הזמן לא היה שינוי, ולכן מפרש רש"י ש"הכינותי" פה הוא רק הזמנה (דיבור) ולא מעשה. "ומדרשו" ש"מקומי ניכר כנגדו", שהיה שינוי במקום אך השינוי היה בבהמ"ק של מעלה שמכוון כנגד בהמ"ק של מטה.
החידוש במשכן על הגילוי דמ"ת הוא שבמשכן היה השראת השכינה ע"י פעולת האדם, ומודגש ב"תרומה" – "הפרשה" שמפריש רק חלק מנכסיו, שישנם חילוקים בדרגת הקדושה דהדברים גשמיים, ו"הרמה" - שהתחתון אינו מתבטל לגמרי.
"בעת שבנה שלמה הבית", בנה מקום לגנוז את הארון, כדי שעל ידי זה יהיה נצחיות לבית ראשון, דהרמב"ם סובר שהארון הוא חלק מבנין הבית. בפנימיות הענינים: על ידי עבודת התשובה - שבא לאחר שהאדם הולך בדרכים "עקלקלות" - באים ל"מטמוניות עמוקות".
באם התורה אינה נותנת מקום לכפרה על חטא העגל אזי מבקש משה "מחני נא". אהרן מצד עצמו פועל על אלו מבני ישראל שהם בחינת נרות - שאור הקדושה מאיר בהם בגילוי - וע"י "ואתה הקרב אליך גו'" פועל משה שפעולת אהרן תהיה על כל בני ישראל.
"בגשתם אל המזבח" צריכים רחיצה כל פעם שבאים לשרת - על כל עבודה. אך האוהל מועד הוא מקום מיוחד רק לכהנים, הנה רק "בבואם" צריך רחיצה, אך אח"כ יכול לעבוד את כל העבודות, ואינו צריך לרחוץ בין כל עבודה ועבודה.
בפרשת שמות אפשר לפרש שארץ הגרגשי אינו נכלל בזבת חלב ודבש. וכשמדבר על האומות בפרשתנו קשה מפרש רש"י שהגרגשי "עמד ופנה מאליו" ולכן לא נזכר. ובהמשך הפרשה בשייכות לציוויים דז' אומות, מפרש רש"י שאין צורך להזהיר על הגרגשי "כי הגרגשי עמד ופנה מאליהם".
בנין המקדש אינו דוחה שבת, ומפני שהבדיקה הוא חלק מכבוד המקדש, אם כן זה נחשב כחלק מבנין המקדש (כי גדר המצוה דבניית המשכן הוא לא פעולת הבניה אלא התוצאה, שיהיה בית מוכן כולל באופן של כבוד) - ולכן אין הבדיקה דוחה שבות.
הוראה משמו של בעל ההילולא "שניאור זלמן"; טוב לשמים וטוב לבריות; תורה וצדקה. (ס"א) התוועדות ביום הסתלקות-הילולא. (ס"ח) הקשר לפ' השבוע - פ' שמות ופ' וארא. (סי"ב) ביאור בריש הלכות תלמוד תורה לבעל ההילולא (אע"פ שהקטן פטור וכו'). (סי"ד) ביאור בריש שולחן ערוך של בעל ההילולא ("יהודה בן תימא אומר כו'"). (סי"ז) ענין העזות דקדוקה וההוראה לענין איסור החזקת שטחי ארה"ק שתגרום לפקו"נ. (סכ"א)
הכנה מיוחדת לקראת יום ההילולא יו"ד שבט; הכנה דקטנים וקטנות ע"י כינוסם והסברה להם ע"ד חביבות ישראל ותורה והחלטות טובות במעשה.
מהותה של מלחמת "צבאות השם" ועבודתו של כל חייל. (ס"ב) הוראות בזה מפ' השבוע שעבר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'". (ס"ז) הוראות מפ' משפטים. (ס"ח)
ענין יסוד "כולל" באוסטרליא, והקשר לפ' תרומה.
הוראה ונתינת כח משבעה באדר; להגדיל את ענין לימוד התורה.
מעלת כינוס כמה מישראל בקשר עם תורה ומצות, מוסיף ברכה ושלום, בפרט בסמיכות לפורים. (ס"א) לימוד מפורים - ביטול כל הגזירות ומחשבות רעות של "המן" ודומיו שבדורנו. (ס"ד)
התחלת היובל השני מאמירת ד"ה וקבל היהודים תרפ"ז ע"י כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ; ביאור גדרו של "יובל שני"; נקודת המאמר - חינוך ילדי ישראל באופן ד"יסדת עוז", מתוך תוקף. (ס"א) הקשר לשיעור חומש היומי "ונפלינו אני ועמך גו'". (ס"ח) "שלשים יום" לפני פורים. (סי"ב) השלוחים הנוסעים לארה"ק עם משפחותיהם. (סי"ג)
הקשר ד"פורים קטן" לקטנים וקטנות, ו"המאור הקטן". (ס"ב) הוראה בעבודת צבאות השם מד"ה וקבל היהודים תרפ"ז - "יסדת עוז". (ס"ח) שיעור תהלים היומי - מלכות דוד ומלך המשיח. (סט"ו)
מעלת משיח על משה רבינו / מעלת נשי ישראל בעקבתא דמשיחא / מדוע הקדים הכתוב נקבה לזכרים בפסוק "ויקח משה את אשתו ואת בניו גו'" (ד, כ).
ביום זה מתגבר זכותו דאדה"ז להמשיך ברכות ע"י פעולות הצאצאים כתקותו.
ענינו של ר"ח שבט שבו "הואיל משה באר את התורה הזאת", ובפרט בשנת הקהל.
השם "אגודת חסידי חב"ד וענינו / מנהגי כיסוי התפלה של יד בשעת התפלה / אורך רצועות תפילין של ראש / זמן הנחלת הנחת תפילין לפני הבר מצוה (כשחל חוה"מ תוך חודשיים לפני הב"מ) / בדיקת תפילין / תפילין דר"ת / זמן הנחת תפילין דר"ת / נכונה הסרא להניח (גם) תפילין דר"ת / הכוונה בתפילין דר"ת / תיקון למי ששכח להניח תפילין דר"ת / תפילין דשמושא רבה וראב"ד.
התעוררות לעסוק בעבודות בעל ההילולא ע"פ הדרך אשר הורנו / השפעת בעל ההילולא אחר פטירתו, לאחר ט' חדשים וכו' / אמירת תהלים לרפואת אדמו"ר מהוריי"צ (בשנת תש"ה); ביאור שייכותו לענין הרפואה ע"פ פנימיות הענינים / מעלת מוסד חינוך לבנות "בית רבקה" של בעל ההילולא / תפקיד נשי ישראל הכשרות להשפיע על נשים אחרות / ניצול הכחות לחינוך ילדי ישראל, ובפרט בארץ הקודש / ע"י הטבה קטנה בחינוך נוסף שלא בערך במחונך לאחר זמן / תודה על ברכה לשנת השלושים / הוספה בחינוך וביסוס הדת / הרמז בזה שמארז"ל "טוב לשמים וטוב לבריות" הוא בקדושין מ, א / ברכה לכנס בוגרי בית ספר למלאכה בכפר חב"ד / מסירת תוכן המכתב, והעיקר לנצל לתוספת הסברה בהענינים שהם ברמז, ובהנוגע להפצת המעינות / עלי' ביום ההילולא בכל שנה גם בההולכים בדרכיו / עריכת סיום מס' ברבים; מירת קדיש דרבנן; החלטות בקשר ליום ההילולא / תוכחת מוסר לא להפסיק בעבודת ההפצה / מברק לכפר חב"ד - תשי"ד / הדרך לקבל מענה מבעל ההילולא אחר פטירתו / מברקים לאנ"ש דתשמ"א, מ"ב, מ"ג / יחידות דשנת תשמ"ב.
הכרח חינוך הבנות בזמן הזה משום עת לעשות להשם, ויסוד אגודות נשים בדרכי הצניעות, והשכר לעתיד "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" / מנהגנו בסעודה שלישית / צדקה לפני הדלקת נרות שבת ואיסור טלטול / הדלקת נש"ק דבנות קטנות; הדלקה בשמן / הדלקת נש"ק ע"י בנות קטנות גם נגד מנהג בני המשפחה / סגולות לאחרי מאורע בלתי רצוי / רם-קול בבית כנסת ביום טוב / שקו"ט במארז"ל שלע"ל העננים יביאו את ישראל לרגל בכל שבת ור"ח / שקו"ט בדיני עירובין ובענין רה"ר בזמן הזה / הנהגת אנ"ש בעת התוועדויות / תיקון טעות בשו"ע אדה"ז סשל"ו סי"ח; סרע"א סכ"ג / שמירת שבת בעסק / ניקוד ד"זכר עמלק".
"בנינו עורבים אותנו" / הוראות באופן ההשפעה על הנוער והצעירים בדורנו; למרות גדלות הלימוד - תכליתו להביא לידי מעשה / הוראות למי שנמצא בצבא באמונים / יהדותו של כל יהודי אינה נתונה לבחירתו ורק ההנהגה; הבוחר לחיות היפך העצם שלו גורם ניתוק ממקור חייו / הוראות לסניף הנוער של אגודת ישראל / מקור לענין הגלגולים; הפצת פנימיות התורה חוצה; הצלת ישראל בדורנו מים העם-הארצות / מברק לכנסי' גדולה דאגו"י - תשי"ד / להסתדרות מורי אגו"י - שלילת "פשרות" בחינוך הכשר / ניצול כח ההשפעה שיש לאדם בצד בלתי רצוי ולהפכו לטובה; לא להתבייש מהמלעיגים; דרך החזרת פלוני לתשובה ע"י עידוד ספיקות בדרכו השלילות (וסימן מחלום); בלי ויכוחים / לא המדרש עיקר אלא המעשה; הנכנס לגן החסידות ראוי לו לשפר מצבו במצוות מעשיות / בענין ה"שואה" שהיא בדוגמת "ניתוח" / עירוב דת ופוליטיקה / מקורות לז/ מצות דרבנן / סדר הא"ב והנקודות בהוצאת המרכז לעניני חינוך / ההיזק בפירסום דברי הרד"ק בענין קרי וכתיב שבתנ"ך / אימוץ ילדים / בנושא חוק "מיהו יהודי" בארץ הקודש / איסור כניסה לקואליצי' בממשלת ארה"ק והכרח השתתפות בבחירות / מעלות והכרח "חזית דתית" בבחירות בארה"ק / ביאור ארוך בתניא שער היחוד והאמונה ספ"ד ופ"ה: כמה שאלות עיקריות בענין היחוד המתורצות ע"י הביאור שהחיות נק' בשם כלים / ביאור ארוך בשער היחוד והאמונה פ"י: החילוק בין גוף השמש וה"מאור" שבו.
מעלת לימוד התניא בלשון אידיש על גלי הרדיו / טעם שלא נאמר בריש הפרשה "וידבר ה' גו'" / מקור זה ש"שתא אלפי שני הוי עלמא" / מצות עונה לאחר חצות בדורנו / הכרח קיום מצות עונה / שלילת הפרישות / רשות לרופא לרפאות / שלילת חתיכת בשר החניכיים / ניתוח לב פתוח / רפואת מי שאינו יודע לצרף אותיות / שיטת רפואה מיוחדת / רופא צמחוני / בריאות הלב הגשמי קשורה עם רוחניות / עצות וסגולות למחלה בסיבוב הדם / כדאי להתקשר עם מומחה גדול / עצות למחנך שרופאים יעצוהו למעט בדיבור / עבודת החינוך - סגולה לרפואה / מחשבה טובה תביא טוב / עיכוב טפול רפואי / בטחון / הסרת מחשבות יאוש / סגולות למחלת עצבים / בטחון וכמה סגולות לבריאות / מכתבים לגמ"ח שומרי שבת: תשמ"א - הקהל והקשר לגמ"ח; תשמ"ב - הקשר לפ' תשא וחודש אדר; תשמ"ג - כנ"ל / להנהלת גמ"ח במונטריאול / הכרח זהירות בבריאות הגוף / לעובדי מטבח בבית רפואה (ולא "בית חולים"), זהירות בשמירת הגוף, בפרט בדורנו / הערות לס' תוס' חכמי אנגלי' לסנהדרין / סדר העבודה - צעד אחר צעד. מעט מעט / עצות להעדר הסדר / מעלת סיפורי חסידים.
הוראה מחודש העיבור לענין מילוי ותיקון החסרונות שבעבר / נקודת חודש אדר - פורים.
הערות לס' בית המקדש (שפר) / הוראה מפ' תרומה לענין מעלת מוסד "בית רבקה" ונשי ישראל / זמן אמירת פ' תרומה ותצוה (לפני העגל או אחריו).
בהדלקת המנורה - אחרי הפעולה הנר דולק מעצמו.
מקור מרז"ל "בקושי התירו לדבר ד"ת בשבת" / ציור הלוחות - מעוקב ולא מעוגל מלמעלה.
הוראה מסיפור פורים במעלת ילדי ישראל /הוראה ל"צבאות השם" מימי הפורים / מכתב כללי לפורים (תשמ"א): לקראת פורים דשנת הקהל יש להשתדל להפיץ קיום מצוות פורים ע"י כל ישראל וגם הטף; הוספה בשמחה ביום ראשון (ט"ז אדר) שיש בו דיני פורים בירושלים / אם יוצאים חובת "לבסומי בפוריא" ע"י שליח / רמזים במצות מחצית השקל והקשר לביטול גזירת המן / דין "מגילה נקראת בי"א וכו'" קשור עם אהבת ישראל; מעלת ישיבות תו"ת ותלמידיהם / רמזים בשמו של בר-מצוה בקשר לפורים ומעלת התורה / מעלת "מחנה ישראל"; מחצית השקל - אדני המשכן, הרמז בזה / עבודת "ופרצת" בארץ הקודש, אורה ושמחה כדרז"ל וכפשוטו / שקו"ט בענין שמיעת מגילה ע"י הטלפון / מברקים דשנת תשמ"א, מ"ב, מ"ג.
כינוס השלוחים בארה"ק בשנת הקה"ל / מענה לטענה שהדלקת אש בזמננו אין בה טירחא / ע"ד הדפסת ענין היתר עבודת המקדש בשבת בכתב-עת אנגלי / אניות ישראליות בשבת.
סיום והכנסת ספר תורה בלונדון