ברש"י (לג, כג): "וראית את אחורי: הראהו קשר של תפילין". וצריך להבין מהו הקושי בפשוטו של מקרא שעל זה מפרש רש"י שקאי על קשר של תפילין (ואי אפשר לומר שהקושי הוא אמירת "אחורי" - תיאור גשמי על הקב"ה, כי בתורה נאמר כעין זה הרבה פעמים, ועוד הרי גם קשר של תפילין הוא ענין גשמי)? גם צריך להבין, מדוע מעתיק בדיבור המתחיל "וראית", ועוד, מדוע כותב בפנים פירושו "הארהו"? 

והביאור: פסוק זה בא בהמשך ל"ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך", ששם פירש רש"י "ללמדך סדר תפילה כו' וכסדר הזה שאתה רואה אותי מעוטף וקורא י"ג מדות הוי מלמד את ישראל לעשות כן". ואם כן קשה שאם הקב"ה מעוטף אזי אי אפשר לראותו מאחוריו? ועל זה מפרש רש"י "הראהו", שהקב"ה כביכול הסיר את הטלית מלכסות על קשר התפילין, והראהו קשר של תפילין שהוא ענין של כתר ועטרה. 

וביאור השייכות בין מעוטף בטלית וקשר של תפילין לענין הכפרה שעל ידי י"ג מדות (דלכאורה העיקר הוא האמירה לא העיטוף בטלית ותפילין): דהנה חטא שייך רק כשהאדם שוכח על הקב"ה המהווה את האדם בכל רגע (ומהווה גם את כל העולם כולל הדברים שלדעת האדם הם מפריעים לו בעבודתו). שזהו ענין אחור - בחי' שכחה. ולכן הטלית והתפילין נוגעים לכפרה כי בשניהם נאמר זיכרון - "וראיתם אותו וזכרתם", "ולזיכרון בין עיניך" - המבטל את סיבת החטא. וענין הקשר (של תפילין) הוא על דרך ביאור אדה"ז ש"הי' רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים", דבמקום שהחבל נפסק צריך קשר כפול ומכופל, שאז אין שייך שכחה - כמבואר בזהר פרשתנו שרבי חייא ור' יוסי עשו "קשרים" כדי שלא ישכחו את דברי התורה שלמדו.