על הפסוק (כח, מג) "והיו על אהרן ועל בניו בבואם אל אוהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקודש ולא ישאו עון ומתו" מפרש רש"י: "ומתו: הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים במיתה". 

וצריך להבין הרי לעיל (כח, לה) נאמר כבר ש"והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקודש ולא ימות", וברש"י: "הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו חייב מיתה בידי שמים", וא"כ למה נאמר ענין זה עוד פעם בפסוק זה?

והביאור: בפסוק זה (מג) מדובר על הבגדים של כל הכהנים בכל הדורות (כמ"ש "חוקת עולם גו'"). ובפסוק הקודם (לה) מדובר רק בנוגע לבגדי אהרן המוזכרים שם (חושן אפוד ומעיל), כי שם הוא דין מיוחד שגם בכניסה מחוסר אחד מן הבגדים הללו (משא"כ שאר הה' בגדים) מחוייב מיתה. 

והביאור: בפסוק מובא טעם ג' בגדים (חושן אפוד ומעיל) הללו: "אבני זיכרון לבני ישראל, ונשא אהרן את שמות בני ישראל גו' בבואו אל הקודש לזיכרון לפני ה', והיה על אהרן גו' ונשמע קולו בבואו גו'". זאת אומרת שנפעל ענין גם לפני העבודה בזה שאהרן לובש את הבגדים, שלכן אם נכנס מחוסר בגדים הללו חייב מיתה. משא"כ בפסוק דידן (מג) נאמר שאם שימש מחוסר אחד מכל הבגדים חייב מיתה. 

מיינה של תורה: הכוהן הוא השליח דכל ישראל. ובשייכות בני ישראל עם הקב"ה ישנם ב' ענינים: (א) שימוש - עבודת ה'. (ב) עצם מציאות בני ישראל שהם בניו של הקב"ה גם לפני העבודה. ובענין זה ישנם ג' מדריגות (א) חושן קאי על המדריגות הנעלות בבני ישראל שהם בבחינת חקיקה על לב הכוהן. (ב) אפוד קאי על בני ישראל השייכים להעבודה דאתכפיא - הפיכת בחינת האחוריים. (ג) והמעיל קאי על בני ישראל השייכים למעשה בלבד. אך כדי שיהי' "לזיכרון לפני ה'" צריך שיהיו כל המדרגות בבני ישראל, שלכן אינו יכול להיכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו.