בהלכות בית הבחירה מבאר הרמב"ם בארוכה ובפרטיות ש"בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז הארון במטמוניות עמוקות ועקלקלות, ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר כו'".

וצריך להבין, לכאורה ספר משנה תורה הוא ספר "הלכות הלכות", ואם כן מדוע מאריך בפרטים אלו? 

והביאור: הרמב"ם סובר שהארון הוא לא רק מכלי המקדש אלא הוא גם חלק מבנין הבית (שלכן מדבר על הארון בפרק ד' - כשמבאר את בנין הבית ולא בפרק ב' וג' ששם מדבר על כלי הבית). וזהו שמבאר הרמב"ם ש"בעת שבנה שלמה הבית", הנה כחלק מבנין הבית בנה מקום לגנוז את הארון כדי שעל ידי זה יהיה נצחיות לבית ראשון. וזהו הביאור באריכות לשונו "ויאשיה המלך ציוה לגנזו", שבזה מרמז שהגניזה אינה ענין של בדיעבד מפני החורבן אלא הרבה לפני החורבן, ועל ידי מלך - בדוגמת הבאת הארון למקומו שקודש הקדשים הגלוי על ידי שלמה. 

והנה, חורבן הבית יכול להיות רק על ידי זה שבעת בנינו היתה נתינת מקום לחורבן, כדי שעל ידי זה יבואו לבנין השלשי - שהוא בנינא דקוב"ה והוא נצחי. 

ועל פי זה יש לבאר את לשון הרמב"ם בפנימיות הענינים: על ידי עבודת התשובה - שבא על ידי שהאדם מתנהג לא באופן ישר אלא בדרכים "עקלקלות" - באים ל"מטמוניות עמוקות" - המדרגות הכי עמוקות באלוקות - "עמוק עמוק מי ימצאנו".