ברש"י (לג, ב): "וגרשתי את הכנעני וגו': ששה אומות הן והגרגשי עמד ופנה מאליו". ובהמשך הפרשה מפרש רש"י תוכן זה עוד פעם (לד, יא): "את האמורי וגו' ו' אומות יש כאן כי הגרגשי עמד ופנה מאליהם".

וצריך להבין מדוע מפרש רש"י ענין זה פעמיים? ומדוע לא פירש ענין זה בפרשת שמות (פרק ג') - בפעם הראשונה שנזכרו רק ו' אומות?     

והביאור: בפרשת שמות מדובר על הארץ, "ארץ הכנעני וגו' ארץ זבת חלב ודבש". ואם כן אפשר לפרש שארץ הגרגשי אינו נכלל בזבת חלב ודבש. אך בפרשתנו כשמדבר על האומות קשה מדוע לא נזכר גרגשי? ועל זה מפרש רש"י (עה"פ לג, ב) שהגרגשי "עמד ופנה מאליו". אך בהמשך הפרשה נזכרו האומות עוד פעם בשייכות לציוויים - "פן תכרות ברית ליושב הארץ כי את מזבחותיהם תתוצון גו'" - וא"כ קשה מדוע נזכרו רק ו' אומות הרי הציוויים שייכים לכל השבעה אומות - גם לגרגשי? ועל זה מפרש רש"י (בשינוי לשון מפירושו הקודם) "ו' אומות יש כאן" שבשעת הכניסה לארץ היו רק ו' אומות ואם כן אין צורך להזהיר בנוגע לגרגשי "כי הגרגשי עמד ופנה מאליהם".

מיינה של תורה: שבעה אומות קאי על שבעה מדות רעות, וגרגשי קאי על מלכות דקליפה, שהוא ענין מחשבה דיבור ומעשה דקליפה. והנה, ישנם ב' אופנים בבירור המדות (א) שמבררים את הששה מדות ואזי ממילא מדת המלכות מתבררת שהרי "לית ליה מגרמיה כלום", וכשהמדות מתבררים ממילא המחשבה דיבור ומעשה הם כדבעי. וזהו פירוש רש"י הראשון שמשמעו שהגרגשי עמד ופנה מאיליו (לאחר שהקב"ה גירש את הששה - "ששה אומות הן" ונוסף עליהם "והגרגשי" עמד ופנה בדרך ממילא). (ב) ואופן הב' הוא, לא בסדר הבירור אלא בשייכות לקיום האזהרות, שצריכים לקיים גם לפני שהמדות נתבררו, ואז צריכים להיזהר במחשבה דבור ומעשה גם לפני בירור הששה מדות. וזהו משמעות לשון פירוש השני ברש"י ש"הגרגשי עמד ופנה מאליהם", שמשמע שהגרגשי פנה לפני הששה אומות.