הבעל הטורים מבאר שפרשת תצוה היא הפרשה היחידה מלידת משה שלא נזכר שמו של משה, והטעם לזה הוא מפני שמשה אמר "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת", וקללת חכם אפילו על תנאי באה. וצריך להבין מהו הקשר בין ענין זה לתוכן פרשת תצוה?

והביאור: העצם דמשה הוא הקשר שלו עם בני ישראל, ואם כן אם התורה אינה נותנת מקום לכפרה על חטא העגל אזי מבקש משה "מחני נא". וזה קשור עם כללות פרשת תצוה, שענינה הוא שמשה מכין את אהרן לכהונה, דאהרן מצד עצמו פועל על אלו מבני ישראל שהם בחינת נרות - שאור הקדושה מאיר בהם בגילוי, אך ע"י פעולת משה "ואתה הקרב אליך גו'" פועל משה שפעולת אהרן תהיה על כל בני ישראל (וזהו שבסיום הפרשה נצטוו על מזבח הקטורת, דענין הקטורת מורה על הפעולה על כל בני ישראל שהרי "הלבונה ריחה רע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת").   

וההוראה מזה הוא שצריך להיות לא רק "ואהבת לרעך כמוך" (ש"כמוך" דמשה הוא התורה - דמציאותו הוא תורה) אלא מסירות נפש עבור כל יהודי המתבטא בכך ש"מקרבן לתורה".