רש"י מפרש ש"וכל תרומה גו' (אשר יקריבו לכהן)" קאי (לא על כל מתנות כהונה - וקס"ד שהם כגזל הגר שבעצם אינה שייכת לכהן, וניתנים לכהן רק לאחר שהוקדשו לה', אלא) דוקא על ביכורים (שבשאר מתנות הכהן מחזר אחריה). והטעם שנאמרו ביכורים בפירוש (ולא תרומה ומעשר) הוא - לא מפני שהביכורים דומים לגזל הגר יותר משאר מתנות כהונה - אלא ללמדנו מה יעשה בהם.
רש"י מפרש את רמזי קרבנות הנשיאים דוקא בשבט השני מפני ש"הם נתנו עצה להביא קרבנות הללו". ולכן מביא דרשה כללית מיסודו של רבי משה הדרשן, שהם ענינים כלליים, "שנותיו של אדם הראשון", וכל שבט כיוון לפרט אחר ב"שנותיו של אדם הראשון".
המהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת, ישנה מחלוקת מתי משמר, שהשבת נעשה ע"י "מצותיה אחשביה" דמנין בנ"י. ומזה רואים מעלת השבת הראשונה שלאחר מ"ת, שבשבת דמ"ת לא הי' השבת בשלימות מפני שבמ"ת נתבטל הציווי דמרה, ונמצא שלא היה ציווי למנין דחלק השבת שלאחר מ"ת.
הדין והמקור דזה שאין מכסין ששער בתולות / מעלת פאה נכרית.
המסעות הו"ע עבודת הבירורים. בני גרשון הו"ע העבודה דסור מרע, ובני קהת הו"ע העבודה דעשה טוב.
זה שאהרן לא שמע את הקול הי' בדרך נס - שהרי הקול הי' קול גדול. ומשה הי' צריך להיות באהל מועד כדי לשמוע את הקול, כי הקול הי נפסק בפתח אוה"מ, כדי שהעולם יהי' במדרגת "תחתונים" ויכלו לעשות דירה לו ית' בתחתונים.
ביאור מ"ש באגה"ת פ"א "כמ"ש בתורה והתודו את חטאתם" / הכרח לבישת פאה נכרית / מעלת פאה נכרית על מטפחת.
"עבודת משא" הוא "מצלתים וכינורות" מפני שהם במעשה, והמנין היה לדעת מנין בעלי כח. וזהו שעיקר נשיאת ראש הוא בבני קהת שמשאם בכתף, ובני גרשון - שמשאם בכתף ובעגלות - נאמר "גם הם", ובבני מררי - שמשאם בעגלות - לא נאמר נשיאת ראש. ההילוך בל"ג דבני מררי הוא הריצה דנפה"ב (עגלות), ובבני גרשון היה "נרוצה" שפועל גם על נה"א (כתף ועגלות), וזה מעלה את הנשמה לשרשה - בני קהת (כתף).
להרמב"ם קינוי הוא חובה, אך התחלת המסכת - "המקנא כו' לכתחילה לא" - מדבר בקינוי לאחר שמצא בה דברים מכוערין (שאז לא יקנא, כי מן הסתם גם באיש ישנו דבר בלתי רצוי) שעליו לגרשה (אף שאין כופין אותו), ולכן סובר שסדר המשניות הוא נזיר גיטין סוטה.
רבי נהוראי לומד גז"ש מנזירות שמשון לנזירות שמואל, שהעדר המחאה על הנזירות פועל את קדושת הנזירות למפרע. היינו שדבר שבא רק כהסכמה והמשך לעיקר ויסוד הדבר פועל יותר מהתחלת הדבר (שהרי גוליירים מתגרים במלחמה וגיבורין נוצחין", שהגיבורין פועלים איכות חדשה). משא"כ לר' יוסי הסכמה לדבר אינה פועלת איכות חדשה.
"אמור (אלף קמוצה) להם" נאמר בלשון מקור (אף שהוא ציווי) מפני שהו"ע תמידי, "כמו זכור ושמור". ונאמר "להם" לשון רבים ללמדנו "שיהיו כולם שומעים", שאף שהברכה היא לכל יחיד, מ"מ הכהן (והישראל) צריך לחשוב שהיחיד הוא חלק מהכלל. וקשה לכוון כן, ולכן צריך להבהיר שיברכם "בכוונה ובלב שלם".
אדם ונח שלא שינו את הגשמיות מרומזים בדומם - "קערת כסף" וכיוצ"ב - שאין רואים בהם שינוי, והאבות מרומזים בחי - אלים עתודים כבשים - שההקרבה פועלת שינוי בהם. והתורה כפי שהיא "מידו של הקב"ה" נרמזת בדומם "כף אחת", כי השינוי הוא דוקא ע"י קיום התורה דבנ"י.
הכרח חבישת "פאה נכרית" / אופן תספורת השעות דנשים נשואות / אורך השמלות; הכרח גדרי הצניעות / גיל התחלת חיוב צניעות / ברכת כהנים בכל יום בארה"ק / עריכת חנוכת הבית / רכישת בית / ביאור בגמרא (מנחות כט, א) "ריבר"י אומר מעשה והיתה מנורת בית המקדש יתירה על של משה כו'" / מקור מרז"ל "אין מזרזין אלא למזורזין".
ב' הביאורים במדרש בענין הקרבת נשיא אפרים את קרבנו בשבת: (א) השבת דחויה מפני הקרבן. (ב) או שהשבת הותרה - שאיסור ההקרבה בשבת מלכתחילה לא נאמרה בנוגע לקרבן זה, ובזה גופא ב' אופנים: (א) שקרבנות אלו לא נאסרו, (ב) או שקדושת השבת מחייבת שיקריבו קרבן זה.
בחנוכת המזבח כל אחד מהנשיאים הקריב כפי דעתו – המעלה פרטית שבכל אחד (שבנ"י הם קומה אחת שלימה ע"י ההתאחדות דכל הפרטים), ומכל מקום "העלה עליהן הכתוב כאילו כולם הקריבו ביום הראשון וביום האחרון" - שהיה גם המעלה כללית שמצד האחדות דכל ישראל.
כינוסי ילדים בימי התשלומין דעצרת, בפרט במקומות הקדושים בארה"ק.
כיסוי השערות בנשים ולא גילוחן / מעלת פאה נכרית - שייטל / התחזקות נשי ישראל בהנ"ל, ובחינוך הילדים / שקו"ט בשו"ע אדה"ז (סקכ"ח סמ"ד) בדין נשיאת כפים של כהן שיש לו מומין.
הענין ד"ונזרעה זרע" (לא נאמר בפירוש בשבועת הכהן אלא) הוא בהמשך ל"ונקתה ממים המאררים", שלא רק שהמים המאררים לא יזיקו לה אלא אדרבא "ונזרעה" ("תליד בריוח כו' יולדת לבנים"), ולכן מביא רש"י רק ב' הדוגמאות שהם היפך מפעולת המים המאררים.
הנשיאים נדבו את קרבנן בצמצום - "עגלה לשני הנשיאים" - מפני שבמשכן לא היה דבר מיותר, והעגלות היו חלק ממלאכת המשכן. וההוראה: כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה, ואם כן האדם צריך לנצל את כל כוחותיו לקדושה.
הענין המיוחד במצות משא הארון בכתף הוא שמפני קדושת התורה צריך הארון להיות מונח במקום מיוחד תמיד. ומקום הארון בעת המסע הוא בכתף הלויים (ולא שזהו רק דין בעבודת הלויים).
מעלת כיסוי הראש דנשים בפאה נכרית על מטפחת בזמננו / זהירות בכיסוי הראש והזרוע / זהירות בגידול הזקן דהבעל וכיסוי הראש דהאשה - סגולה לפרנסה / שידוך תלוי בהסכמת הכלה לכסות ראשה / ביאור בפרש"י לש"ס (סוטה לט, ב ד"ה מן) אימתי הכהנים מחזירין פניהם / כוונות ברכת כהנים / מקורות לענין "חנוכת הבית" / ביאור במ"ש בכ"מ בחסידות (לקו"ת ס"פ נשא. ד"ה זאת חנוכת תר"ס) שמנחת נדבה היו מביאין בכפיפה מצרית / ענין מספר עשרה שבקרבנות הנשיאים.
"בשלושה כתרים כו'" מדובר במעלת הרוממות שבערך לשאר עניני רוממות, ו"יקרה היא מפנינים כו'" קאי על הרוממות שלמעלה משאר עניני רוממות - כשלימוד התורה היא בביטול ומביאה לידי מעשה.
ברכת כהנים הוא בהוספה על הברכות שבפרשת בחקותי, ולכן מפרש רש"י ש"יברכך" הוא - לא ברכה לאדם עצמו אלא - "שיתרכו נכסיך". "וישמרך" הוא ברכה לשמירת הממון, דאילו פירושו הי' שמירה על האדם הי' צריך להכתב לפני "יברכך". "יאר ה'" - פנים מאירות הוא תוצאה מפנים שוחקות ופנים צהובות.
מקור ותוקף הענין דכיסוי הראש דנשים נשואות / שלא להשאיר מקום גלוי בראש / אי אפשר שפאה תגרום כאב ראש / מעלת פאה על מטפחת / הזריזות בהזמנת פאה, ויש גמ"ח מיוחד במחנה ישראל על זה / הכרח ענין פאות וחינוך הנשים והבנות בכלל / הכרח כיסוי הראש, ושלילת קפידא כו' / הכרח שבני זוג ההולכים להנשא יסכמו בענין חבישת פאה וכו'.
הרמב"ם אינו מונה את מצות התשובה ומונה רק את מצות וידוי. הביאורים: (א) תשובה אינה מצוה (ב) היא מצוה כוללת, ולב' ביאורים אלו - היינו שתשובה היא המשכה כללית. (ג) התשובה והוידוי הם ב' חלקי מצוה אחת - דתכלית התשובה הוא להכניס אור וחיות במצוות הפרטיות.
ישנו חיוב "מכח סברת הדעת" על בני נח לשמור על דיבורם. וא"כ (לפי רש"י ישנו) קס"ד שבני נח שהזירו יאסרו ביין, וע"ז ישנו לימוד שאם נדרו להיות כנזרי ישראל הם מותרים ביין, כי נזירות ישראל - הקדושה שבנזירות - אינה שייכת לבני נח (אך שייכים הם לענין הפרישות שבנזירות).
במעלת ענין שלום בית, אפילו כשהאשה מתנהגת באופן דקינוי ח"ו, וכ"ש באשה צנועה / השפעה על אשה ע"י ידידים והנהגה עמה בדרכי נועם / שלום בית תלוי כשהבית בנוי על יסודי התורה / ההכרח לכבד את אשתו, וזו אתערותא דלתתא לעורר הענין דכנסת ישראל נקראת רעייתו של הקב"ה כו' / רק כשיש שלום בית שכינה שרוי' ביניהם, ועצות לעשית שלום / חובת ההורים לחנך את יו"ח מבית שלם / להיות עסוקה ולחיות חיים ע"פ תורה ואין מקום למחשבות דגירושין כו' / העדר שתיית משקה בשופי גם בעת התוועדות / בעניני מצות נשיאת כפים.