מדברי הרמב"ם משמע שבנשיאת הארון ב' דינים. המצוה לשאת בכתף דוקא, והאיסור לשאת בעגלה. וכשנשא ביד ביטל העשה ולא עבר האיסור. וצ"ע היסוד לחילוק זה / שקו"ט בדעת הרמב"ם האם נשיאת הארון על ידי הכהנים או הלויים. ומ"מ הרמב"ם כתב דיני נשיאת הארון לא בדיני הכהנים ולא בדיני הלויים אלא כענין בפ"ע, וצ"ע מדוע / מדוע כתב הרמב"ם שהמצוה "בכתף ישאו" היא רק גבי ארון, והרי הכתוב נאמר לגבי כל כלי הקדש / תשובת ר"א בן הרמב"ם שמהכתוב ביאשי' "אין לכם משא בכתף" מוכח שמצות המשא בכתף נוהגת לדורות. ומכיון שמקרא דיאשי' נאמר רק לגבי הארון, הרי שרק בארון זוהי מצוה לדורות ולא בשאר הכלים / אמנם הא גופא צ"ע, מדוע נחלק דין נשיאת הארון משאר דיני משא המשכן שאין נוהגים לדורות / נשיאת הארון בכתף אינה רק מדיני עבודת המשא (שבטלו אחר הקמת המקדש), אלא שזהו דין מיוחד בארון, שכשם שבמנוחתו יש לו מקום מיוחד בקה"ק, כך בנשיאתו יש לו מקום מיוחד בכתף. ולכן דין זה קיים כל זמן שהארון עצמו קיים / עפ"ז מובן מדוע הפריד הרמב"ם דין נשיאת הארון מדיני עבודת הכהנים והלויים / דברי המדרש רבה בפ' במדבר, שמשמע מהם כדברי הרמב"ם שעיקר "בכתף ישאו" נאמר גבי ארון. ושם גם מקור לדברי הרמב"ם שהנשיאה היא פנים כנגד פנים / הטעם לחילוק הארון משאר כלים, לפי שאינו רק בגדר כלי המקדש, אלא שהוא מקום התורה ולפיכך ראוי לו מקום מיוחד במנוחתו ובנשיאתו / דברי הרמב"ם בהל' ס"ת, שלאחר שכתב כמה דינים בכבוד ס"ת, הוסיף וכתב שצריך לייחד לו מקום, לפי שדברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר. וע"פ הנ"ל מובן שבתחילה כתב דיני כבוד המוטלים על הגברא, ואח"ז דין יחוד מקום שהוא מצד החפצא, שהוא בדוגמת דין יחוד מקום לארון הברית / בהמשך לזה כתב הרמב"ם דין נשיאת ס"ת שלא יניחנו על גבי החמור אלא יאחזנו כנגד לבו. וגם זה הוא בדוגמת ארון הברית, שאין לשאתו על העגלה, ועוד זאת, שכשם שצריך לייחד לו מקום במנוחתו, כך צריך לייחד לו מקום בנשיאתו, דהיינו המקום שכנגד לבו / דברי הרגצובי שהדין דלא יחזיר אחוריו לס"ת נלמד מדין נשיאת הארון פנים כנגד פנים.