בסיום פרשתנו נאמר "ובבא משה וגו' וישמע את הקול וגו'" מפרש רש"י "מדבר אליו, למעט אהרן מן הדברות יכול קול נמוך ת"ל את הקול הוא הקול שנדבר אליו בסיני וכשמגיע לפתח היה נפסק ולא היה יוצא חוץ לאוהל".

וצריך להבין מהו הקא סלקא דעתך "יכול קול נמוך"? ולאחר שמפרש "הוא הקול שנדבר אליו בסיני" מדוע צריך להמשיך "וכשמגיע לפתח היה נפסק"? 

והביאור: לאחר שמפרש רש"י "למעט אהרן מן הדיברות", יכול להיות קא סלקא דעתך שאהרן לא שמע את הקול מפני שהקול היה נמוך, וזה שדוקא משה שמע את הקול הוא כי משה היה גיבור – כמו שכתוב "ויקם משה ויושיען" –  וכל חושיו הטבעיים היו בהתגברות ולכן דוקא משה שמע את הקול. וממשיך רש"י "ת"ל את הקול הוא הקול שנדבר אליו בסיני", שמ"את הקול" מוכח שאדרבא הקול היה "קול גדול", וזה שאהרן לא שמע היה בדרך נס. אך אם כן קשה, שאם הקול היה "קול גדול" מדוע היה משה צריך להיות באוהל מועד דוקא, דמשה היה יכול לשמוע את ה"קול גדול" גם מחוץ לאוהל מועד, ובדרך נס אהרן לא היה שומע את הקול? ועל זה ממשיך רש"י "וכשמגיע לפתח היה נפסק" – שבאמת מצד טבע הקול היה משה יכול לשמוע את הקול גם מחוץ לאוהל מועד, אך בדרך נס נפסק הקול כשמגיע לפתח, ולכן היה משה צריך לבוא לאוהל מועד.     

מיינה של תורה: מדוע היה נס מיוחד שאהרן לא ישמע את הקול, ומהו התועלת בזה?

והביאור: "הוא הקול שנדבר אליו בסיני", שכמו שבסיני הנה "קול גדול ולא יסף" מפני שכדי שיהיה בחירה חפשית צריך שהקול לא יהיה נשמע. על דרך זה הוא בנוגע לאוהל מועד שבאם היה הקול יוצא מאוהל מועד אזי היה כל העולם במדריגת אוהל מועד ולא "תחתונים".

וההוראה: שעשיית הדירה להקב"ה הוא דוקא בתחתונים.