בענין קרבנות הנשיאים צריך להבין מהו הנקודה המשותפת דכל הפרטים דקרבנות הנשיאים. ואי אפשר לומר שהולך לפי סדר הדורות דהא אינו כפי הסדר, ועוד מה נוגע אדם ונח שהיו לפני מ"ת לחנוכת המזבח? ומדוע צריכים שני קרבנות עבור התורה ושתים עבור עשרת הדיברות? ומדוע ישנם ב' רמזים על אלים עתודים וכבשים ("כנגד כהנים לוים וישראלים וכנגד תורה נביאים וכתובים") - הרי יוצא שהם ששה רמזים ("וכנגד" בו' המוסיף) ולא שלושה? ולאחר שישנו רמז על חמשה חומשים מדוע צריך עוד רמז על עשרת הדיברות הכתובים בחומש (בנוסף לעשרת דיברות הכתובים על לוחות האבן שנרמזו כבר)?

וקושיא כללית: מדוע מדגישה התורה את הכלים ("משקלם וכו'") הרי מדובר על חנוכת המזבח? 

והביאור: מסתבר לומר שהקרבנות דחנוכת המזבח מבטאים את החידוש של המשכן והמזבח על ענין הקרבנות שלפני זה. והוא שבמזבח רואים בגילוי את השראת השכינה - "ותצא אש וגו'". ולפי זה יש לומר שהחלק הראשון דקרבנות - הכלים, מנחה, וקטורת שאינם ממין החי, ובהם אין רואים שינוי ע"י ההקרבה - מרמזים להקרבנות שלפני הקמת המשכן, והעולה והחטאת וכו' שמשתנים ע"י ההעלאה וזריקה ע"ג המזבח, והם ממין החי, מרמזים להחידוש בקרבנות שנעשה על ידי המשכן - שמדומם וחול נעשה חי וקדושה.  

והנה התחלת חיבור הקדושה בדברים גשמיים היה באברהם – "והיתה בריתי בבשרכם" – ולכן מביא רש"י שפרים אלים כבשים הם כנגד האבות. 

והנה כל הקרבנות שבבחינת דומם וצומח נדרשים על אדם ותולדותיו ונח ותולדותיו ואומות העולם (שבקרבנותיהם לא ראו שינוי בגלוי - אש שבאה מן השמים). וכל הקרבנות דסוג החי נדרשים על בני ישראל (שעל ידי קרבנות בני ישראל רואים בגילוי את השינוי). 

והנה הטעם שהתורה נרמזת ב"כף אחת" ("כנגד התורה שניתנה מידו של הקב"ה") – דומם – הוא מפני שהענין דהשראת השכינה בעולם הזה – שנרמזת בחי - נעשה לא על ידי הנתינה מהקב"ה (ע"ד שירידת השכינה בהר סיני לא פעלה קודשה על ההר בקביעות) אלא על ידי קבלת בני ישראל את התורה. ולכן מפרש שהלוחות שניתנו מיד הקב"ה, ו"מלאה קטורת בגמטריא תרי"ג" – התורה כפי שכלולה בלוחות. ואחר כך מפרש "שלש חמשיות כנגד כהנים לוים וישראלים וכנגד חמשה חומשי תורה ושני החמישיות שבלוחות". שהם פירוש אחד, שבני ישראל מתיחדים עם התורה. וכפי שבני ישראל מקבלים את התורה יש בה התחלקות דשני החמישיות שבלוחות - הדיברות שענינים הן והדיברות שענינים לאו.