כל המסעות הם נצחיים ברוחניות הענינים, וכן הוא בנוגע להעבודה דהמשא דבני קהת ובני גרשון.

ענין המסעות במדבר – אף שהיו יכולים להיות ארבעים שנה בסמיכות למקום ישוב – הוא לברר את המדבר שהוא "ארץ אשר לא ישב אדם שם". ועד"ז בנוגע לעבודתו עם עצמו, לברר את ה"מדבר" שלו ולהפכו למקום ישוב.

[וענין המנין הוא כדי שיהיה "דבר שבמנין" שאינו בטל, ואדרבא יוכל לברר את המדבר].

בני גרשון – מלשון גירושין הוא ענין סור מרע (ובהערה: ועד"ז י"ל בנוגע למררי לשון מרירו), ולכן עבודתם היתה נשיאת היריעות שהוא ענין המחיצה שענינה שמירה.

בני קהת – מלשון "יקהת עמים" – הוא ענין עשה טוב, אסיפת ענינם טובים, ולכן הם נשאו את כלי המקדש – שהכלים הם ענין חיובי ארון העדות לחם הפנים וכו'.