במאמר דיבור המתחיל "באתי לגני" מבואר ענין שטות דלעומת זה, ומביא ראיה לזה מהפסוק "כי תשטה אשתו". והנה, שייכות שטות דלעומת זה לסוטה הוא: (א) דין סוטה הוא דוקא באשת איש, ועד"ז בענין שטות דקדושה, שחטא הו"ע חמור מפני שבני ישראל הם אשתו של הקב"ה. (ב): דין סוטה הוא כשהטומאה אינה ודאית, ועל דרך זה ברוחניות הענינים, שגם כשבני ישראל חוטאים אינם "אסורה לבעלה", שהרי "וכבודי לאחר לא אתן", וסוף סוף "לא ידח ממנו נידח", "ונקתה ונזרעה זרע".