מפתח לתורת כ"ק אד"ש

כשמונים דבר שיש בו חשיבות אזי האיכות פועלת על הכמות, דכמות ואיכות קשורים זב"ז; בניית משכן במדבר; ההכנה למ"ת הוא "ויחן שם ישראל נגד ההר" - אחדות בענין של תורה; ג' ענינים באהבת ישראל (מהבעש"ט, מהרב המגיד, ומאדה"ז).
התורה היא "אוריאן תליתאי", ד"שלישי" דהוא אמיתית האחדות; שבועות הוא בחי' קו האמצעי המשובח משאר הקווין; צריך ללמוד תורה בכל מצב, ולסמוך על הקב"ה שידאג לצרכיו; "רגל" קאי על קיום המצות בקבלת עול שעל ידי זה נעשה "פזרת" - בלי גבול; 
ב' הענינים בשייכות שטות דלעומת זה לסוטה. 
ישנם ז' אופנים בעבודת ה', אך ישנה מעלה כשהעבודה היא בקו החסד; "ומקרבן לתורה" - קירוב הבריות לתורה ולא להיפך - הו"ע הדלקת הנרות, שהם נשמות ישראל.
 משה התפלל דוקא עבור יהושע, כי יהושע הי' המנהיג של דורו, והנהגה של פרישות אינה מתאימה לכל הדור; ציצית נמשכים מהמקיף דטלית, שמצוות הם בעצם רצון העליון שלמעלה מטו"ד 
"טלית שכולה תכלת חייבת בציצית", כי לימוד התורה בלבד אינו מספיק, אלא צריך אהבה ויראה כדי לשמור על התורה.
מן הוא מזון פנימי, שזהו ענינו של משה. ענני הכבוד הם בחינת מקיף, והוא בחינתו של אהרן "אוהב את הבריות". ומים - המביאים את המזון לכל הגוף - הוא בחינת מרים שהתנבאה במצרים ועזרה להקים את הדור שאמר "זה קלי ואנוהו".
גם בזמן הגלות בני ישראל הם "אריה" ו"לביא". אין מקבלים דברי אדם מיוחס אם הולך נגד התורה; בלעם הודה שבנ"י הם בני האבות והאימהות, שבנ"י הם מרכבה לאלוקות גם כשעוסקים בגשמיות.
ישנם ענינים שאין צריך לשאול את הזקנים אלא הצעירים צריכים לקיים אותם במסירות נפש; אין ללכת לבית דין לשאול האם יכול לבטל את לימודו כדי להציל את ילדי ישראל, אלא צריך להדליק את הקנאות שבנפשו על ידי לימוד פנימיות התורה; ענין הגורל - ע"ד "אבוך במאי הווי זהיר טפי".
ההוראה מ"מסעי" לשון רבים.
דוקא על ידי הירידה לברר בירורים בגשמיות באו "אל המנוחה ואל הנחלה" - שילה וירושלים; שבת הוא מעין דלעתיד, שלכן בשבת ישנה נתינת כח להפך את הגלות לששון ולשמחה; פנימיות הגלות הוא גילוי האהבה.
 ערי מקלט ברוחניות הוא תורה, וכמו שבכל פרשת דרכים היה צריך להיות כתוב "מקלט מקלט", כך צריך האדם להיות שלט חי.  
ידיעת המחלה היא חצי רפואה, ומביאה לזה שהאדם ימצא גם את החצי השני של הרפואה. התחלת הירידה דגלות הוא "מדבר הגדול" - שחושב שהמדבר גדול יותר ממנו.
"מפרסת פרסה" שמורה שעושה את כל סוגי העבודה, קו הימין וקו השמאל, שאז העבודה אינה רק מצד טבעו. וצריך לברר עוד פעם, אצל אחרים, לראות אם עבודתו היא כדבעי – "מעלה גרה"; 
כשהמלך בא לשדה צריך האדם לזהירות נוספת שלא יחשוב שיכול להישאר במעמדו ומצבו.
בתשובה ישנו חרטה על העבר וקבלה על להבא, וקבלה על להבא הו"ע ערי מקלט - שישנם רק בארץ ישראל, משא"כ שופטים ישנם בכל מקום כי אדרבא על השופט להבין את מצב הנשפט.
"כי תצא למלחמה על אויבך" קאי גם על המלחמה עם היצה"ר, "ושבית שביו" הו"ע הבירורים; מברכים על מצות מעקה מפני שענינה – לא רק מניעת סכנה – אלא המשכה ממקום עליון יותר על ידי הוספה על מצבו הקודם; מחיית זכר עמלק ברוחניות הוא מחיית הקרירות ע"י ההתלהבות שבתפלה; ח"י אלול – מכניס חיות בעבודה של אלול - תשובה בשמחה.
צריך לתת את הפירות המובחרים לכהן, וניתנים לכהן – לאדם שמקדש את עצמו; מריבוי התוכחה לפני ר"ה רואים את מעלת הגילוי דר"ה; "גם זו לטובה" - הדבר עצמו הוא טוב - ולא רק שמביא לדבר טוב; "אחת שאלתי" – למעלה מענינים פרטיים; "לך ה' הצדקה" – כי אנו רוצים להמשיך מבחי' בלי גבול.
"נצבים" הו"ע האחדות דכל ישראל ע"י הביטול שלמעלה מטו"ד, ועי"ז זוכים "לעברך בברית" – ברית שלמעלה מטו"ד; "תאב לכל דבר" למעליותא.
תקיעת שופר הו"ע הצעקה "אבא אבא הצילני".
בקה"ק הי' גם ספר תורה – המשכת בחי' שלמעלה מזמן ומקום בזמן ומקום. ועד"ז הוא העבודה דר"ה - המשכת הביטול ומס"נ במציאות האדם.
ביאור ג' הלשונות תשובה תפילה וצדקה. ביאור ענין בגדי זהב ובגדי לבן.
"האזינו השמים גו' ותשמע הארץ" – צריך להיות ב' הבחינות דהמשכה והעלאה – תורה ומצות.
 א. המעלה המיוחדת דמצות סוכה. "ושאבתם גו' ממעיני הישועה"; ב. "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו"; ג. ניסוך היין ומים. ביאור הסיפור שהצדוקי "ניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם האתרוגיהם"; ד. שמחת יום טוב גם בגשמיות, ובזמן הזה ע"י יין. 
האחדות דשמע"צ – שנעשה ע"י ריקוד ברגלים ללא הבדל בין המדרגות - נמשך על כל השנה; שמחה בלי הגבלה; כשמרגיש שכל עניניו הם מהקב"ה "ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" הוא בביטול למשה "וזאת הברכה אשר ברך משה", ואזי כל ישראל הם באחדות "לעיני כל ישראל".
ביאור לשון אדמו"ר ריי"צ במכתבו (סה"מ תשי"א ע' 48) "וכעין השלמה ותוספת אור כי טוב בשבת בראשית"; בשבת זו - שלימות בכל עניני תשרי. (ס"א) ביאור הפתגם שפ' בראשית היא פרשה ארוכה (במספר השנים הנכללים בה). (סי"ט)
המבול נק' מי נח כי לא התפלל על דורו; ההוראה.
פ' לך - התחלת המס"נ דאברהם, מילה, לך לך מארצך כו' יציאה מכל ההגבלות; בעבודה. (ס"א) ט' חדשים מהסתלקות אדמו"ר ריי"צ, ענין הלידה בכלל. (סי"א)
"בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז'" - בעבודת האדם.
ביאור הלשון (במכתב אדמו"ר רש"ב נ"ע) ע"ד י"ט כסלו - "אור וחיות נפשנו ניתן לנו". (ס"א) ענין התגלות החסידות בזמן המתאים. (ס"י) ההתעוררות בשבת בראשית לקרב מנין יהודים לקיום התומ"צ במחשבה דיבור ומעשה עד י"ט כסלו. (סט"ו) ההכרח והחובה בזה על כל אחד. (סי"ט) גילוי הבעש"ט - לעורר את עם ישראל מהתעלפות. (סכ"ב) חסידות ומוסר - עשה טוב וסור מרע. (סכ"ח) המעלה בחסידות חב"ד דוקא. (סל"א) פעולת החסידות בחינוך הילדים; השפעתה בבית בתורה עבודה וגמ"ח. (סל"ה)
התחלת הגלות - "מאלמים אלומים בתוך השדה", והכוונה שיהי' "ותשתחוינה לאלומתי"; בעבודה.
תוכן נרות חנוכה ומעלתם על נרות המקדש; היונים טמאו כל השמנים ונצחון החשמונאים; בעבודה. (ס"א) ההפרש בין חנוכה ופורים - העלם וגילוי, שמן ויין. (ס"ז) יסוד תומכי תמימים שיהיו התלמידים "נרות להאיר". (סי"ב)
שבט לוי לא נשתעבדו כי לא ויתרו על שום דבר; ההוראה בזמננו.
ביאור דברי השל"ה שכל חודש ניסן כראש חודש. (ס"א) טעם השם "ראש חודש" ולא "תחלת החודש"; מנהגי ר"ח. (ס"ד)
היארצייט הראשון; אם יש זמן לאחר מיתה. (ס"א) קיום שליחויות בעל ההילולא. (ס"ה) קבלת הנשיאות. (סי"ב) סיום הש"ס במשנה, מח' ב"ש וב"ה בענין חלות דבש, ב"ש אזלי בתר מחשבה, ולע"ל הלכה כמותם. (סי"ד) קבלת נשיאות בחסד וברחמים. (סט"ז) ב' אופנים בימי הילולא, מרירות ושמחה / סיפורים ע"ד אדמו"ר ריי"צ. (סי"ח) תוארים שכתב במכתביו. (סכ"א) קיבל סטירה מאביו כו'. (סכ"ב) הי' מעתיק כתבי אדמו"ר מהר"ש. (סכ"ג) אביו אדמו"ר הרש"ב נ"ע ציוהו לפעמים להכנס לחדרו וללמוד כמה הנהגות. (סכ"ד) היה כותב מכתבי אביו אדמו"ר נ"ע. (סכ"ה) היה טלפון בין חדרו לחדר אביו אדמו"ר נ"ע. (סכ"ו) היה בביהכנ"ס דמהר"ל בפראג. (סכ"ז) בשנת האבילות היה אומר שורות תניא אחר משניות. (סכ"ח) אמר שבתפילות שאין אומרים תחנון אין מכים על החזה בסלח לנו. (סכ"ט) פעם קנה לו אביו אדמו"ר נ"ע מתנה כו'. (ס"ל) בענין הנחת ד' זוגות תפילין. (סל"א) ציצית מכונה. (סל"ב) לא דייק לומר על השל"ה "הקדוש". (סל"ג) סיפר מהצדיק מרוז'ין אודות חלום יעקב שאין משיבין על החלום. (סל"ד) מעלתו של אדמו"ר הריי"צ על שאר גדולי ישראל. (סל"ה) ביו"ד דחתי"ק בשנה לפני הפטירה - בכתב אשורי. (סל"ו) בגמרא "בשעת פטירתו של רבי אמר כו' נר כו' במקומו כו'". (סל"ז) רצונו של אדמו"ר הריי"צ לנסוע לא"י. (סמ"ד) חסיד כשבא לרבי הוא שבת אצלו. (סמ"ה) הכל (ההסתלקות) רמוז בהמשך ההילולא. (סמ"ו) הצעה לחזור המאמר דיום ההילולא. (סמ"ז)
העתקת כתבי אדמו"ר מהר"ש (ואדנ"ע) שלא מדעתו והביאור בזה. (ס"א) הזכרת שם הבעש"ט וכו' בהמאמר. (ס"ד) פתגם הבעש"ט שהי' יכול לעלות השמימה כאליהו; ההפרש בין הבעש"ט לאליהו; בעבודה. (ס"ה) זמן תחית המתים דיחידים. (ס"ט) תשובה בשעתא חדא. (ס"י)
"האדם עץ השדה" - עושה פירות.
"הם הכירוהו תחלה", מעלת עוללים ויונקים. (ס"א) מנהג שהנהיג מהר"ל מפראג שהתינוקות יזרקו גרעינים וזרעונים לציפורים בשבת שירה; בעבודה. (ס"ח) ענין קרי"ס בעבודת האדם. (סי"ד) הפטרת שבת שירה - שירת דבורה (ולא שירת דוד); מעלת נשי ובנות ישראל. (סי"ח)
"ורפוא ירפא" - רשות, "והשבותו לו" - חובה; בעבודת האדם. (ס"א) פירוש הבעש"ט על "כי תראה חמור שונאך גו'". (ס"ה)
טעם האריכות ב"ויקהל פקודי", אף שכבר נאמר בציווי - מעלת "בפועל" על "בכח".
הוראה נצחית מפורים - "אל תבטחו בנדיבים", אלא רק בתורה ויר"ש. (ס"א) מצוה להרבות במתנות לאביונים, ביטוי האחדות דפורים. (ס"ט) קביעת "מגבית" בפורים. (סי"א)
"קדש ורחץ". (ס"א) "מעשה בר"א כו'". (ס"ב) "וירד מצרימה אנוס ע"פ הדיבור". (ס"ד) פסח מצה ומרור. (ס"י) לשנה הבאה בירושלים. (סי"ג) ענין יצי"מ בכל יום. (סי"ד) ניסן ותשרי, פסח ור"ה. (סט"ז) ימים אחרונים דפסח. (סי"ז) פסח הכנה לשבועות; שייכותו לנשים. (סי"ט) חדשי הקייץ וחדשי החורף. (סכ"א)
הוראה ממצות שמיטה, בטחון; הקשר לענין מלוה מלכה. (ס"א) עוד הוראה משמיטה. (ס"ה)
הוראה מר' עקיבא. (ס"ב) הוראה מתלמידיו. (ס"ג) ענין ימי הספירה בכלל ול"ג בעומר בפרט. (ס"ה)
ענינו של שבט לוי; "צדיק כתמר גו' כארז גו'". (ס"א) במנין בנ"י הכל שווים, ואעפ"כ מעלה בשבט לוי; בנינו עורבים אותנו. (ס"ה)
ענין מ"ת - חיבור מעלה ומטה ; הכל מודים דבעינן לכם; יש תורה בגוים אל תאמין; קירוב בני ישראל כו'. (ס"א) פתגם אדמו"ר הזקן על "ושית חג שבועות" , לעשות מימות השבוע חג. (ס"ו) המצוה הראשונה אחר מ"ת - "לא תעשון אתי אלקי כסף גו'" ותורת אדמו"ר הזקן בזה. (ס"ז) פירוש "מתן תורה", נותן התורה ל' הווה. (ס"ח) הוראת אדמו"ר הריי"צ שלכ"א יהי' שיעור בגמ' לעיוני; ההוראה מזה - לימוד החסידות שייך לכ"א. (ס"ט) דוד מת בעצרת; הוראות מענינו של דוד. (סי"א) שמחה מיוחדת במ"ת. (סט"ו) "בנינו עורבים אותנו". (סט"ז) "בנינו עורבים אותנו" - ע"פ "דרוש". (סי"ז) "לבית יעקב אלו הנשים"; חינוך הילדים בלי פשרות. (סכ"ב) הוראה לנשי ובנות ישראל. (סכ"ו) עוד הוראות לנשים ובנות - חלה נדה הדלקת הנר. (סל"א) מעלת אשה על איש בצדקה. (סל"ה)
טענת המרגלים "וטפינו יהיו לבז" והמענה "וטפכם אשר אמרתם גו'" - מעלת תינוקות. (ס"א) מצות חלה; אחדות בישראל, אבל לפעמים צריך מחיצה והבדלה. (ס"ו)
"כעת יאמר ליעקב גו'" - חזרת הנבואה לישראל.
כל עניני הנשיא שייכים לכל הדור, וכן הגאולה. (ס"א) שנת השלשים דהגאולה. (ס"ד) ענין י"ב תמוז וההוראה ל"מחנה גן ישראל". (ס"ט) הקשר דאהבת ישראל לי"ב תמוז. (סי"ט) דרך כוכב מיעקב, משיח וכ"א מישראל; ניצוץ משיח בכ"א; השמחה שביום הולדת. (סכ"ב) באור קאפיטל פג אלקים דמי לך גו'. (סכ"ח)
"פינחס" מלא כמו "תולדות פרץ" מלא; שייכותו לגאולה העתידה. (ס"א) פינחס זה אליהו. (ס"ג) בזהר פ' פינחס ע"ד מ' פתוח וכו'; בעבודה. (ס"ד)
נדרים בארוסה ובנשואה; בעבודה.
ענין המסעות והליכה מחיל אל חיל.
פתגם אדמו"ר הזקן אודות "מלמד" לבנו, וביאור צורת אות א'.
"והיה המקום אשר יבחר - ירושלים"; ענין הדירה בא"י. (ס"א) אודות עליה לארץ ישראל בזמן הזה. (ס"ד)
משל מלך בשדה. (ס"א) שייכות אלול ל"מקלט", ענין התשובה. (ס"ב) שייכות פ' ראה - ענין שמיטה לאלול. (סי"א) אלול - זמן לימוד הענינים המתאימים בחסידות. (סי"א)
"לא תראה חמור גו' בדרך גו' הקם תקים עמו"; בעבודה.
ענין ח"י אלול יום הולדת כו', חיות באלול. (ס"א) י"ב ימים מח"י אלול עד ר"ה כנגד י"ב חדשי השנה. (ס"ה)
ענין אחדות ישראל.
"אכל בי עשרה שכינתא שריא", בפרט בעשי"ת.
קביעותם כימי ר"ה. (ס"א) בא"י יום אחד ובחו"ל ב' ימים. (ס"ד) "אתה הראת". (ס"ה) מה שפועלים בר"ה במרירות פועלים בשמע"צ ושמח"ת בשמחה. (ס"ו) תשרי חודש כללי - קרן השנה. (סי"א)
התחלת התורה והבריאה - יהי אור.
פירוש "לך לך גו'" בעבודה.
ע"י "ויטע אשל", צדקה - "ויגר גו' בארץ פלשתים ימים רבים", עובר על כל הגלות, ובא לתכליתו.
"אברהם הוליד את יצחק", השפעת ההורים בבנים.
פירוש "ועל פיך ישק".
יעקב חי עיקר חייו במצרים.
ע"ד תוקף דבנ"י "כן ירבה וכן יפרוץ / פירוש אדמו"ר הזקן במ"ש "וירא גו' בלבת אש מתוך הסנה".
משכו ידיכם מעבודה זרה.
ע"ז שנזכרה בתורה מותר להזכיר; איסור לקיטת המן בשבת משום תולש.
נשים קדמו לאנשים במ"ת וכן בצדקה; בעבודת האדם / תר"ך אותיות דעשה"ד כנגד תרי"ג מצות דאורייתא וז"מ ב"נ / עשרת הדברות - דברים פשוטים.
"נעשה ונשמע" / תשים לפניהם - לפנימיותם.
ההוראה מבנין המשכן.
פירוש מ"ש (בבעה"ט ר"פ) שלא נזכר שם משה רבינו בפ' זו דלא ככל התורה; למה נא' מזה"פ לבסוף; מתי נאמרה פ' תצוה (ותרומה) / להעלות נר תמיד - בעבודת ה'.
מטבע של אש - כזה יתנו ; בעבודה.
טעם קדימת "פרה" ל"החודש" ברוחניות.
ע"י אתעדל"ת - דבר של קיימא.
בג' מקומות "להזהיר גדולים על הקטנים" - דם שקצים, טומאת כהנים; בעבודה / ע"ד הנ"ל.
שתהיו עמלים בתורה / סיום ספר ויקרא, קרבנות.
במניין - הכל שוים.
להדליק נר ה' נשמת אדם / "שבחו של אהרן שלא שינה" ע"פ האריז"ל וביאור ע"פ חסידות / ע"פ ה' יחנו וע"פ יסעו.
עלה נעלה - כי יכול נוכל לה / טעם שילוח המרגלים.
השפעת הנשים על קרח ואון בן פלת / מתנות כהונה.
שייכות "ארי" לקריאת שמע (ברכות יב, ב) / דרך כוכב מיעקב - ניצוץ משיח שבכ"א.
נדרים במופלא הסמוך לאיש / אם השתתפו בני לוי במלחמת מדין; בעבודה.
"רב לכם שבת גו'" בעבודה.
עבר הירדן - חו"ל לגבי א"י.
פירוש הפסוק "ראה אנכי גו' "בעבודה.
פירוש הפסוק "כי תצא גו'" בעבודה.
ערכין בעכו"ם.

Heading