בפרשתנו מסופר על מתנות כהונה, והרמב"ם מבאר שצריך לקיים גם את כל המצות באופן ד"כל חלב לה'". ומזה מובן שצריך לתת להקב"ה את התחלת היום - "ראשית עריסותיכם חלה תרימו לה'", וגם הבעלי עסק, אף שרוב היום מתעסקים בעניני עולם הזה, מכל מקום התורה ומצוות שלהם צריך להיות עיקר ענינם. 

והנה, קרח טען ש"כל העדה כולם קדושים" שגם אם האדם אינו לומד - שאינו בחינת כהן – מכל מקום הוא קדוש כי יש לו נשמה, וממילא אינו צריך למשה רבינו, ויכול לפסוק בעצמו. אך זהו שלא כפי האמת, כי גם "טלית שכולה תכלת חייבת בציצית", כי לימוד התורה בלבד אינו מספיק, אלא צריך אהבה ויראה כדי לשמור על התורה. והעונש דקורח הוא "וירדו חיים שאולה", שנמצא בשאול (אף שלמד תורה ולכן הוא חי, אך התורה לא פועלת עליו שלכן הוא בשאול), והעצה לזה הוא מתנות כהונה, כנ"ל, שנותן להקב"ה את הכוחות והזמנים המובחרים שלו.