בפרשתנו נאמר (לא, כו) "לקוח את ספר התורה הזה ושמת אותו מצד ארון ברית ה'", שבקודש הקדשים הי' לא רק אותיות החקיקה - הלוחות - אלא גם אותיות הכתיבה - ספר התורה. והטעם לזה הוא מפני שתכלית הכוונה הוא שקודש הקדשים - שלמעלה ממקום וזמן - יומשך במקום וזמן, והוא ע"י הממוצע דאותיות הכתיבה שבתורה.

והנה, מבואר בדא"ח שבכל השנה העבודה הוא ע"פ טעם ודעת, ובראש השנה העבודה הוא בביטול ומסירות נפש שלמעלה מטו"ד. אך התכלית דר"ה הוא שגם בהיות האדם עומד במציאותו יומשך בו הביטול דר"ה, על דרך המשכת בחי' קה"ק בכל העולם. וזה נעשה ע"י ש"אתם ניצבים" - היחוד דכל בנ"י, שאינו עושה חילוקים בין המדרגות דבנ"י וזהו נתינת כח שלא יהיו חילוקים בין העבודה דכל השנה להעבודה דראש השנה.