על הפסוק (יג, טז) "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" מפרש רש"י: "י"ה יושיעך מעצת מרגלים". וצריך להבין מדוע לא התפלל משה גם עבור שאר המרגלים? והביאור: בהקדים שישנם צדיקים שענינים העלאה ופרישות מהעולם, כשמאי (ש"דחפו באמת הבנין") וכרשב"י, אך כדי שיהיה המשכה בעולם צריך להיות העבודה דהלל - "בהלו נרו" - למצוא מקום עבור כולם. על דרך הנהגת משה שהתפלל גם על הרשעים, (למעלה ממדריגת אברהם שהשתדל לעשות צדיקים וכו', "אל תקרא ויקרא אלא ויקריא", אך לא התפלל עבור הרשעים). 

והנה מבואר בדא"ח שהמרגלים רצו להישאר בעבודה הרוחנית במדבר, וזה יכול להיות סדר הראוי למיעוט בני ישראל אך לא לכולם, ובפרט אין זה סדר הראוי למנהיג בני ישראל. ולכן התפלל משה דוקא עבור יהושע כי הוא המנהיג של דורו. 

ב. מצות ציצית הוא הזכירה דתרי"ג מצות כמרומז בחוטי הציצת. אך מכל מקום צריך להיות גם טלית - בחינת המקיף - והציצת באים מבחינת המקיף דוקא. והענין: שהמצות הם בעצם רצון העליון שלמעלה מטעם ודעת. ולכן על ידי קיום המצוות זוכים לברכותיו של הקב"ה בבני חיי ומזוני רויחי – למעלה מחשבון וטעם ודעת.