החג נקרא ע"ש הסוכה ולא ע"ש אחד משאר מצות החג, והטעם י"ל מפני שישנם כמה מעלות במצות סוכה, שהמצוה היא בכל רגע דכל החג, ושהמצוה הוא בכל האדם ולא רק באבר אחד, ושהמצוה היא בכל עניני האדם ואפי' בשעה שיושן. 

והנה דורשים מהאדם "בכל דרכך דעהו", והכח לזה מקבלים מהסוכה. 

בנוגע לשמחת בית השואבה נאמר "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה" (אף שלהלכה יכולים לקחת מים גם מהכיור). והנה, בנוגע למעיין מצינו שמטהר בכל שהוא ומטהר בזוחלים - שאם האדם קשור עם מקורו אזי הוא טהור גם בכל שהוא, והמדידה אינה צריכה להיות בדבר שחוץ ממנו (מקוה).

ב. "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו"

 בנוגע לשמחת בית השואבה נאמר "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". וצריך להבין מדוע נאמר זה בלשון של שלילה? ומה נוגע ענין זה לעבודתינו עתה?

ויובן בהקדים ששמחה - שענינה היציאה ממדידות והגבלות - אינה יכולה לבוא ע"י השכל מפני שהשכל הוא מוגבל, אלא דוקא ע"י קבלת עול, שמתחבר עם הקב"ה באופן שלמעלה מהשכל. ואף שמעלת האדם הוא השכל שבו, מ"מ תכלית האדם הוא להעלות את שכלו לאלוקות שלמעלה מההשכל, ע"ד שתכלית הדומם הוא להתכלל בצומח וכו'. 

ג. ניסוך היין ומים. ביאור הסיפור שהצדוקי "ניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם האתרוגיהם".

ניסוך היין הו"ע העבודה בטו"ד שיש בזה תענוג, וניסוך המים הו"ע העבודה בקב"ע ללא תענוג. ורק אם "שותה מים לצמאו" - שצמא להתדבק בהקב"ה - אזי חייב לברך כי יש לו תענוג בהקב"ע. 

וזהו הביאור בהחילוקים שבין ניסוך המים לניסוך היין, שניסוך היין קשור עם הזבח - עבודת האדם - וכשרה ביום - כשישנו גילוי אלוקות שאז שדוקא יכול להיות עבודה מצד השגה. אך ניסוך המים שייך לכ"א כי אינה קשורה עם עבודה אלא היא חובת היום, וכשרה בדיעבד גם בלילה, כי העבודה דקב"ע שייך גם בזמן ההעלם (ואדרבא אז היא בתוקף יותר). 

וזהו הביאור בהמשנה שהצדוקי - שכפרו בהמסורה דתורה שבע"פ וחשבו שלימוד התורה קשור רק עם הבנה והשגה ללא ביטול – "ניסך ע"ג רגליו" - שבזה רמז שענין ניסוך המים שייך רק לפשוטי העם אך לא לתלמידי חכמים כו'. ואז "ורגמוהו כל העם" - לאו דוקא הבעלי השגה, כי כל העם מרגישים את החשיבות דקב"ע יותר מבעלי ההשגה, "באתרוגיהם" - שיש בו טעם וריח, שענו לו בהבנה והשגה, כי גם השכל ד"קבלת עול'ניק" הוא ע"פ הקב"ע.  

ד. שמחת יום טוב גם בגשמיות, ובזמן הזה ע"י יין. 

השמחה דיו"ט צריך להיות גם בגשמיות, שלכן "אין שמחה אלא בבשר" - דברים גשמיים. והנה, בזמן הזה כשאין לנו קרבנות, הנה השמחה היא ביין, וכדמשמע משו"ע אדה"ז שבזה"ז ישנו חיוב לשתות יין בכל יום דיו"ט וחול המועד.