בהפטרת פרשת בהעלותך נאמר "ראיתי והנה מנורת זהב כולה", שכל הנשמות הם נרות שענינים להוסיף אור בעולם, וישנם שבעה אופנים בעבודת ה' - חסד גבורה כו'. והנה ישנה מעלה כשהעבודה היא בקו החסד שאז לא רק שמטרת העבודה היא להוסיף אור אלא גם הדרך להמטרה היא הוספת האור, וזה היה עבודת אהרן, ועל דרך זה נשיאי חב"ד שעבודתם היה באהבת ישראל - בקו החסד. 

ב. עבודת אהרן היה "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" - אך לא קירב את התורה לבריות ולא עשה פשרות אלא קירב את הבריות לתורה, שזהו ענין הדלקת הנרות - נשמות ישראל. והנה בהדלקת הנרות ישנם כמה דינים: (א) "הדלקה כשרה בזר" - שכל אחד צריך להתעסק בקירוב בני ישראל לתורה. (ב) ההטבה צריכה להיות ע"י הכהן - שרק הכהן ("שנדבה רוחו כו' להיבדל") יכול להכין את הדברים (ההסברים והביאורים) שבהם מקרבים את בני ישראל. (ג) וההדלקה צריכה להיות בהיכל - שההדלקה צריכה להיות במקום קדוש. ואף שמאחרים אין תובעים קדושה כזו מכל מקום מכיון שענין זה הוא ביכלתו אזי צריך לקיים זה בשלימות כי בענין הרצון אין שייך התחלקות, שאם אין מקיימים את הרצון בשלימות הרי זה היפך הרצון. ולכן, אף שבדורות הראשונים היו כאלו שלא למדו פנימיות התורה, מכל מקום לאחר גילוי פנימיות התורה צריך כל אחד ללמדה.

וזה שאהרן הדליק את המנורה - אף ש"כשרה בזר" - הוא הוראה שהאדם צריך להשתדל להגיע לדרגא הכי קדושה שאליה יכול להגיע, ולא להתספק בפחות מזה. וכמו שקמחית זכתה שכל בניה יהיו כהנים גדולים - שבעבודה הוא ענין שנכנס לפני ולפנים למקום הלוחות בחינת אותיות החקיקה - על ידי צניעות יתירה.