בענין המנין דבני ישראל המבואר בפרשתנו, הנה, מנין הוא ענין של כמות אך כשמונים דבר שיש בו איכות אזי האיכות פועלת על המנין, שהמנין עצמו נעשה ענין של חשיבות. ועל פי זה מובן שכל הספר נקרא חומש הפקודים על שם המנין, כי המנין נעשה דבר חשוב. דכמות ואיכות קשורים זה בזה, וכמו שרואים שכשיהודי עשירי – כמות - מצטרף למנין נעשה השראת השכינה - איכות אחרת לגמרי.

ומזה ישנה הוראה שבזמן הזה העיקר הוא הכמות - להכניס הרבה יהודים ככל האפשר במחנה ישראל. 

ב. תוכן הסדרות במדבר ונשא הוא בענין בנין המשכן במדבר, וזהו הוראה שיכולים וצריכים לבנות ממשכן לה' גם במדבר רוחני, ולנשים יש את עיקר הכח לבנות המשכן וכפי שרואים שהנשים התנדבו למלאכת המשכן לפני האנשים. 

ג. ההכנה למתן תורה הוא "ויחן שם ישראל" - אחדות - והאחדות הוא בענין של תורה - "נגד ההר". וצריכים לעורר את בני ישראל, בפרט בימים אלו, שאהבת ישראל ואהבת הקב"ה ואהבת התורה הם כולא חד. 

ד. אהבת ישראל הוא הכנה למתן תורה, כי במתן תורה נעשה "אנא נפשי כתבית יהבית" - הקשר דהעצמות של הקב"ה אם העצם של כל אחד מישראל. ודוקא על ידי גילוי עצם הנשמה באים לאהבת ישראל. דהנה הבעש"ט ביאר שצריך לאהוב את האנשים הפשוטים. והרב המגיד הוסיף על זה ואמר לר' אלימלך מליזענסק שצריך לאהוב רשע גמור כמו צדיק גמור. אך עם כל זה ישנם חילוקים וגדרים דרשע לצדיק. ואדמו"ר הזקן הוסיף על זה ש"כל ישראל הם אחים ממש". כי בעצם הנשמה כל ישראל הם מציאות אחת, ואם כן אין זה אהבה לאדם שני אלא זהו לעצמו.