כל הענינים שישנם בגשמיות ישנם ברוחניות, ואדרבא הרוחניות הוא השורש והעיקר שממנו בא הענין הגשמי. וכהסיפור שאדמו"ר נ"ע ביאר שאדמו"ר האמצעי ידע על גיד במוח שמסייע למוח הזיכרון - שנתגלה רק בימי כ"ק אדמו"ר נ"ע - כי ראה ענין זה בשרשו באדם העליון.   

והנה, ענין ערי מקלט ברוחניות הוא תורה, וכמו שבכל פרשת דרכים היה צריך להיות כתוב "מקלט מקלט" כך ברוחניות צריך האדם לעזר וסיוע שהקב"ה יעזור לו בעבודתו. והאדם זוכה לעזרת הקב"ה אם הוא עצמו עוזר לאחרים שעומד בפרשת דרכים ומראה לבני ישראל את הדרך ל"ובחרת בחיים". והאדם צריך להיות שלט חי, כמו הנהגת הבעש"ט ותלמידיו שנסעו לערי ומושבי בני ישראל ולא חיכו שבני ישראל יבואו אליהם. ועל דרך זה כ"ק מו"ח אדמו"ר הטיל את השליחות על תלמידיו שיהיו שלטים חיים המראים את הדרך למקלט.

ואף אם חושב שלא פעל מאומה, הנה לא זה קובע, וכמו שמצינו בביעור חמץ שגם אם לא מצא חמץ מכל מקום קיים מצות ביעור. ועוד, שבאמת הוא פועל שהרי כשיהודי רואה אותו הוא מתעורר ונזכר על אביו שלימד אותו מודה אני ושמע ישראל וכו'. ואם כן צריך להיות לו לב נשבר על שלא זכה לראות פעולה פנימית, אך אי אפשר לומר שלא פעל.

הסיפור על "ראביי קונסרבטיבי" שהביא חסיד כדי שתלמידיו יראו שישנם חסידים בארה"ב, וזה הביא שהילדים שאלו את הוריהם שאלות וכו' וכו'.