פרשת עקב קשור עם שבעה דנחמתא. דהנה ידיעת המחלה היא חצי רפואה, ומביאה לזה שהאדם ימצא גם את החצי השני של הרפואה. והנה הגלות הוא המחלה, ובפרשתנו מבואר ענין הגלות. שהמדבר - אשר לא ישב אדם שם - קאי על הגלות, והתחלת הירידה דגלות הוא "מדבר הגדול" - שחושב שהמדבר גדול יותר ממנו שאינו מרגיש את מעלת בני ישראל ש"אתה בחרתנו מכל העמים". ולמטה מזה הוא "המדבר הגדול והנורא" - ש"הנורא" הוא שגם בהיותו בד' אמות שלו - בבית הכנסת ובבית המדרש - הוא מפחד מהמדבר. ומזה בא ל"נחש שרף ועקרב וצימאון אשר אין שם מים" - "נחש" הוא שיש לו חמימות בעניני עולם הזה (ואין זה המדרגא הכי תחתונה כי יכול להפך את החמימות דעולם הזה לחמימות בעניני קדושה). "שרף" הוא שכל עניניו הם בקרירות. "וצימאון אשר אין שם מים" - שגם כשיש לו התעוררות מלמעלה אינו מרגיש שהצימאון שלו הוא למים - "אין מים אלא תורה".