ד' בחי' דצח"מ הם כנגד ד' עולמות וד' אותיות שם הוי'. אך בחי' החמישית מורה על אוא"ס הפשוט בתכלית שנתגלה במ"ת - "זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות", ובחי' זו מתגלה לחתן, כי כח ההולדה הוא בכח הא"ס דוקא.
"הנראה" הו"ע הגשמיות שבה שייך ראיה, ו"הנשמע" קאי על הרוחניות. לר"ע – במ"ת ראו בנ"י אלוקות, "רואין את הנשמע", וראו את הצד השווה שבמצוות - שאמרו "הן" על כל המצות. ולר"י אמרו "על לאו לאו", דהתכלית הוא המשכת אלוקות בגדרי העולם (שומעין הנשמע) ע"י ענינו הפרטי דהמצוה.
מצוות שבין אדם לחבירו תלויות במצוות שבין אדם למקום / כי לי בנ" יעבדים - אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה / היסוד להנהגה אנושית בצדק ויושר - אמונה בה' / תשובות לשאלות באמונה: ההוכחה שתורה מן השמים; החילוק בין מסורת ישראל ל"מסורות" אחרות; החילוק בין ישראל ואוה"ע; "גיל העולם" ע"פ חכמת המדע / סיום מס' קידושין: החילוק בין המשנה והברייתא בהתאם לחלוקת הדורות, והקשר לריש המס'.
הגורם לביאת יתרו הוא קרי"ס – האפשריות לחיבור עליונים ותחתונים, ומלחמת עמלק – שראה שהתחתון ביותר לא נתברר ולכן בא כדי שיתברר. שדוקא יתרו אמר "ברוך" – לשון המשכה, כי משה ובני ישראל אמרו שירה אך לא יכלו להמשיך את הקדושה בתחתונים כיתרו.
דיבור במלאכה אסור מדרבנן, מפני שאף שהדיבור שלנו אינו פועל במעשה, שלכן דיבור מותר מה"ת, מ"מ הדיבור שייך למעשה שהרי יכול לצוות לאחר לעשות. דיבור נותן מקום לזולת, משא"כ מחשבה, ולכן חסיד - שאינו מציאות לעצמו כלל - נזהר גם בבחי' מחשבה.
מקומו של אדם הוא ד' אמות – דג' אמות הוא שיעור גופו, ואמה אחת הוא כדי שיגביה את ראשו - דשלימות האדם הוא דוקא כשהחכמה נמשך במעשה. ביתרו היה שלימות החכמה ומעשה, ובא כששמע קרי"ס – "ויסעו" בחי' מעשה, ומלחמת עמלק – חכמה, ביטול השאלה "היש ה' בקרבנו".
יתרו ידע שמשה מעלה את בני ישראל למדריגת משה, אך טען שבני ישראל צריכים ללמוד תורה לפי ערכם, כדי שיהיו מוכנים לזמן של "הנך שוכב עם אבותיך". מינוי הדיינים הי' ע"י משה, מפני שכל עניני התורה צריכים לבוא ע"י משה.
"אי לאו האי יומא דקא גרים כמא יוסף איכא בשוקא" - דוקא ע"י מתן תורה אפשר לפעול הוספת קדושה - "יוסף" - "בשוקא". כי החפצה משתנה ע"י קיום המצוה. וזהו "דקא גרים", שהיום דמתן תורה גרם שאח"כ, ע"י קיום התורה ומצוות בפועל, יהיה שינוי בחפצא דהעולם ובהאדם הלומד.
מפסוק דידן רואים שאי אפשר לפרש ש"ירד עליו ממש", מפני שהיה רק עשן אך ההר לא בער. ולכן מפרש רש"י "הרכין שמים וכו' והציען על גבי ההר כמצע על גבי המטה", שהמצע היא על גבי ההר, ולכן הקדושה היתה בהר גופא. ובמ"ת היה עשן כו' מפני שאז ירד ה' ב"כסא הכבוד".
החפצא דשבת טורפת מלפניו ומלאחריו. ולכו מלאכה בתוספת שבת הוא עבירה הן על העשה והן ועל הלא תעשה. ועד"ז הקרבת "שני כבשים" בשבת שייכת הן למצות עשה והן למצות לא תעשה. ובעומק יותר: השבת ותוספת שבת הם נקודה אחת (שלכן יכולים לקדש בתוספת שבת).
אף שבנוגע לרגש או הבנה אי אפשר לומר לשון יחיד בנוגע לרבים, כי כל אחד מרגיש ומבין באופן שונה, מ"מ כאן נאמר "ויחן", ולבאר זה מעתיק רש"י תיבת "ישראל", שמצד זה שכולם הם ישראל "הושוו כולם בלב אחד", אך לא מצד מדרגת ההכנה למ"ת, שבזה, כנ"ל, היו חילוקים בין בנ"י.
לרש"י משמע שהחידוש הוא ששאר כל המסעות וחניות היו במחלוקת, מפני שמפרש "מחלוקת ותערומות" כפשוטו, ואין הכרח ששאר כל החניות היו במחלוקת, ולמדים זה רק מפני שרק בפסוק זה נאמר "ויחן שם ישראל". וא"כ לרש"י יוצא שהתורה פועלת אחדות גם במקום שישנו מחלוקת.
אסור לנהוג במעלות אפילו "מנהג בזיון", מפני ש"יש בהם צורך" - שהמעלות הם צורך העבודה, וא"כ ביזוי המעלות הוא ביזוי לכהן העובד, ועד"ז כשנוהג מנהג בזיון בחבירו הרי זה בזיון ל"יוצרך". שגם דבר פשוט כשלילת בזיון חברו מקיימים מפני שזהו דין בין אדם למקום - בזיון יוצרך.
"בנינו עורבים אותנו" / הוראות באופן ההשפעה על הנוער והצעירים בדורנו; למרות גדלות הלימוד - תכליתו להביא לידי מעשה / הוראות למי שנמצא בצבא באמונים / יהדותו של כל יהודי אינה נתונה לבחירתו ורק ההנהגה; הבוחר לחיות היפך העצם שלו גורם ניתוק ממקור חייו / הוראות לסניף הנוער של אגודת ישראל / מקור לענין הגלגולים; הפצת פנימיות התורה חוצה; הצלת ישראל בדורנו מים העם-הארצות / מברק לכנסי' גדולה דאגו"י - תשי"ד / להסתדרות מורי אגו"י - שלילת "פשרות" בחינוך הכשר / ניצול כח ההשפעה שיש לאדם בצד בלתי רצוי ולהפכו לטובה; לא להתבייש מהמלעיגים; דרך החזרת פלוני לתשובה ע"י עידוד ספיקות בדרכו השלילות (וסימן מחלום); בלי ויכוחים / לא המדרש עיקר אלא המעשה; הנכנס לגן החסידות ראוי לו לשפר מצבו במצוות מעשיות / בענין ה"שואה" שהיא בדוגמת "ניתוח" / עירוב דת ופוליטיקה / מקורות לז/ מצות דרבנן / סדר הא"ב והנקודות בהוצאת המרכז לעניני חינוך / ההיזק בפירסום דברי הרד"ק בענין קרי וכתיב שבתנ"ך / אימוץ ילדים / בנושא חוק "מיהו יהודי" בארץ הקודש / איסור כניסה לקואליצי' בממשלת ארה"ק והכרח השתתפות בבחירות / מעלות והכרח "חזית דתית" בבחירות בארה"ק / ביאור ארוך בתניא שער היחוד והאמונה ספ"ד ופ"ה: כמה שאלות עיקריות בענין היחוד המתורצות ע"י הביאור שהחיות נק' בשם כלים / ביאור ארוך בשער היחוד והאמונה פ"י: החילוק בין גוף השמש וה"מאור" שבו.
כל הפרטים שבמעשה בראשית ומעשה מרכבה מוכרחים למצות ידיעת ה' (לא רק לאהבתו ויראתו) - שהוא לדעת שמציאותו הוא היותר שלם - ולכן מביאם הרמב"ם. ובסיום משנה תורה "דברים הסתומים" הוא "מעשה בראשית", ו"ישיגו דעת בוראם" הוא "מעשה מרכבה".
"אשר הוצאתיך מארץ מצרים", הו"ע חדש והוספה על "אנכי ה' אלוקיך", ומשמעו שכל מציאותו הוא משעובד לה' ואין לו חיים בפני עצמו כלל. ועפי"ז יובן מדוע מביא רש"י עוד ב' פירושים, דלפירוש הא' קשה הלשון "אשר" שמשמעו שזהו המשך ל"אנכי ה' אלוקיך".
הציווי "לכוף כו'" הוא המשך לזה שמשה הנחיל את התורה לבני ישראל. דכמו שאצל בנ"י קבלת המצוות יכול להיות דוקא לאחר "קבלו מלכותי", עד"ז הוא בז' מצוות, שקבלת מלכותו הו"ע עיקרי בקיום ז' מצוות. תכלית דמ"ת הוא שהקב"ה יהיה למלך על כל הארץף ולכן נצטוו בנ"י לכוף כו'".
"כפה עליהם הר כגיגית" (שבת פח, א) ואעפ"כ ענו נעשה ונשמע (שמשמעו – ברצון) / מקורות למספר תרי"ג מצות; מצות אנכי – לידע או להאמין; אם "אנכי" במנין המצוות / "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא אשר בראתי שמים וארץ" / בעשרת הדברות חיבור עליון ותחתון / שמור וזכור מצוה אחת או שתים / טעם המנהג להזכיר ימי החודש ולא ימי השבוע למרות דברי הרמב"ן (יתרו כ, ח) שישראל מונין לשבת.
"דבר אחר כה תאמר כו' אמור ראשי דברים לנשים כו'". לפי הדיעה הב' במכילתא "ראשי דברים" הוא הכלל שכולל את כל עניני התורה, כולל גם מצות עשה שהזמן גרמא (ורק שאינם חייבים לקיים מצות אלו). ומתאים להמבואר בזוהר שהבעל מקיים מצוות שלו גם עבור אשתו.
להרמב"ם הזכירה דקידוש והבדלה הם ענין אחד, דהמצוה הוא רק זכירת השבת בדיבור באיזה אופן שיהיה. ד"זכור" משמעה זכירה תמידית, אם כן היא כוללת גם הבדלה שענינה זכירת השבת גם בימי החול שלאחריה. ומתאים להמבואר בדא"ח שהבדלה ענינה המשכת קדושת השבת בימי החול.
לרבי שמעון כל מקום "שהתירו לך חכמים", התירו רק "משלך" - מאיסור דרבנן שאינם תלויים במלאכה דאורייתא (דישנם איסורים שאסמכוה אמלאכא דאורייתא - "כהררים התלויין בשערה", וישנם איסורים שאין עליהם שם מלאכה אפי' מדרבנן "פורחים באויר").
תיקון טעות במ"ש ברשימה מהתוועדות שמתן תורה הי' ענין של "הוספה", דבר המופרך מעיקרו / האם מצות הם מצד קבלת עול או יש להם טעם בשכל / מנא לן שקיום המצות צ"ל גם כשקשור בקשיים ויגיעה ונסיונות / כללי טעמי המקרא ומקורם ותוקפם / התאמת מרז"ל חמרא למרא טיבותא לשקייא עם איסור עבודת כוכבים ומזלות שעל ידם נמשכת ההשפעה / שימוש בתאריך לועזי
הלכות שבת
היתר העמדת קדרה ישנה ריקה על האש / גדר איסור תפירה בשבת / סיכת בטחון בשבת / תפירה בחוט של מתכת / שעון שבת / שותפות בפרנסה עם מי שאינו שומר שבת רח"ל / תיקון על הדלקת הנר אחר השקיעה - צדקה בסכום שב"ת הוספה: קטע ממאמר אדמו"ר האמצעי בטעם העמדת חתן תחת החופה וביאור הקשר למתן תורה
הלכות שבת
היתר העמדת קדרה ישנה ריקה על האש / גדר איסור תפירה בשבת / סיכת בטחון בשבת / תפירה בחוט של מתכת / שעון שבת / שותפות בפרנסה עם מי שאינו שומר שבת רח"ל / תיקון על הדלקת הנר אחר השקיעה - צדקה בסכום שב"ת הוספה: קטע ממאמר אדמו"ר האמצעי בטעם העמדת חתן תחת החופה וביאור הקשר למתן תורה
"כה תאמר גו'" קאי על כל התורה שבה צריך משה לפרש ולהוסיף ביאור. אך אח"כ אמר הקב"ה למשה את הדברים הראשונים שעליו למסור לבני ישראל - "אתם ראיתם גו'", ובזה צריך להיות "אלה הדברים" - לא פחות ולא יותר.
להרמב"ן חיוב כיבוד אב הוא משום שהאב "משתתף ביצירה", וי"ל שהפי' הוא שכח הא"ס מתייחד בהם, וא"כ כיבודם הוא "כבוד האל". בכיבוד או"א ישנם ב' גדרים: (א) מצוה שכלית - הכרת הטוב, ששייך למצות שבין אדם לחבירו. (ב) וגדר של בין אדם למקום, שכיבוד אב ואם הוא "כבוד האל".
במתן תורה היו ב' ענינים: (א) תורה - עשרת הדיברות. (ב) "וירא כל העם וינעו", ענין הביטול. ובאה התורה להשמיענו שב' הענינים הם בעצם נקודה אחת. שהתורה ענינה הביטול ד"תען לשוני אמרתך".
אופן הדפסת שם השם באנגלית / רמז בסיום מס' שבת (בעניני מדידה דמקוה) על כללות עבודת השם / הערות על הספר דיני ומנהגי שבת באידיש.