ברש"י (כ' ב'): "אשר הוצאתיך מארץ מצרים: כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי. דבר אחר לפי שנגלה בים כגבור מלחמה, ונגלה כאן כזקן מלא רחמים, שנאמר ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, זו היתה לפניו בשעת השעבוד, וכעצם השמים, משנגאלו, הואיל ואני משתנה במראות אל תאמרו שתי רשויות הן, אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים. דבר אחר לפי שהיו שומעין קולות הרבה, שנאמר, את הקולות, קולות באים מארבע רוחות ומן השמים ומן הארץ, אל תאמרו רשויות הרבה הן. ולמה אמר לשון יחיד, אלהיך, ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל, וזהו שאמר למה ה' יחרה אפך בעמך, לא להם צוית, לא יהיה לכם אלקים אחרים, אלא לי לבדי". 

המפרשים ביארו שהקושי בפסוק זה הוא מדוע תלה אלוקותו ביציאת מצרים ולא בבריאת שמים וארץ. אך לכאורה הדבר מובן בפשטות שהרי נאמר "אלוקיך" - שה' הוא אלוקי ישראל - וא"כ זה קאי על ענין ששייך לישראל בלבד. ובפרט שתוכן זה נאמר כמה פעמים לפני כן לדוגמא "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים". 

ולכן יש לומר שהקושי לרש"י הוא אדרבא, מהו החידוש ד"אשר הוצאתיך מארץ מצרים", הרי תוכן זה נזכר לעיל. ועל זה מפרש "כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי" (ש"כדאי" ולא על מנת, ו"משועבדים" ולא עבדים  הוא לשון בלתי רגיל). והכוונה בזה הוא שזהו ענין חדש והוספה על "אנכי ה' אלוקיך" - שמשמעו שיקיים את ציווי ה', אך פירוש "משועבדים לי" הוא יותר מזה, שכל מציאותו הוא משעובד לה' ואין לו חיים בפני עצמו כלל (שזהו יותר מעבד, כי גם לעבד ישנם זמנים שבו מתעסק בצרכיו). 

ועל פי זה - ש"אשר הוצאתיך מארץ מצרים" הוא ענין חדש - יובן מדוע מביא רש"י עוד שני ביאורים (אף שאינם על דרך הפשט כהפירוש הראשון), כי לפירוש הראשון קשה הלשון "אשר" שמשמעו שזהו המשך ל"אנכי ה' אלוקיך".

והנה, מסיום פירוש רש"י - שאנכי נכתב בלשון יחיד, אף שעי"ז יכולים לטעות ש"אלוקה אחד מדבר עם איש אחד ואלוקה אחר עם איש אחר חלילה", כדי שיהי' פתחון פה למשה ללמד סניגורא על החוטאים במעשה העגל - ישנה הוראה נפלאה עד כמה צריכים לדאוג ולקרב כל אחד מבנ"י, ולא לטעון שישנם כאלו שאין כדאי לקרבם. ומכל שכן בדורותינו אלו שרוב בני ישראל שצריכים לקרב הם תינוקות שנישבו.