בסיום פרשתנו (כ, יט) נאמר "לא תעשון אתי אלוקי כסף ואלוקי זהב". והנה, כל המפרשים מקשים מדוע צריך להבהיר ענין זה מיד לאחרי מתן תורה (לאחר שכבר נצטוו בזה בשני הדברות הראשונות). והאברבנאל מפרש שפה הציווי היא שלא לשים ממוצעים בינינו לבין ה'. אך גם בזה צריך להבין כנ"ל.

ויש לומר (על פי ביאור אדמו"ר הזקן) שהציווי הוא על ענין הביטול ש"אין עוד מלבדו", ולכן "לא תעשו איתי", שהאדם אינו מציאות כלל אפילו לא בדרך טפל - "איתי". דהנה במתן תורה היו ב' ענינים: (א) תורה - עשרת הדיברות. (ב) "וירא כל העם וינעו", ענין הביטול. ובאה התורה להשמיענו שב' הענינים הם בעצם נקודה אחת. שענין התורה הוא ענין הביטול ד"תען לשוני אמרתך". והביטול דתורה הוא למעלה מן הביטול דמצוות, שהרי ענין המצוות הוא עבודת עבד, שהאדם פועל את הביטול, משא"כ בתורה הביטול הוא בדרך ממילא.

והנה יש מפרשים (כלי יקר, ואברבנאל) שהציווי שנאמר לאחר זה "מזבח אדמה תעשה לי", קאי על ענין הביטול. אך לפירושם זה קאי על הביטול שהאדם פועל בעצמו, "תעשה לי". ואדה"ז מפרש שהביטול הוא ביטול נעלה יותר הבא ממילא ע"י התורה. ולאח"ז מגיעים לציווי "ואם מזבח אבנים תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך". שלאחרי כל העילויים הקודמים צריך לזבוח את כל העליות והשלימיות, ולהגיע לביטול נעלה יותר, שעבודתו תהיה לצורך גבוה ולא בשביל השלימות שלו.