על הפסוק (יח, י) "ויאמר יתרו ברוך ה' גו'" איתא במדרש: "גנאי הוא למשה ושישים ריבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך". וצריך להבין הרי לכאורה בני ישראל אמרו שירה בעת קריעת ים סוף?

ויובן בהקדים דברי הזוהר, שדוקא לאחרי ביאת יתרו (שהי' כהן מדין) והחכמה דלעומת זה נתבררה, הי' יכול להיות מתן תורה. והביאור: ענין מתן תורה הוא חיבור עליונים ותחתונים, שזהו"ע בירור חכמה דלעו"ז. ואף שגם קריעת ים סוף הוא חיבור עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, מכל מקום הרי זה חיבור עליונים ותחתונים בקדושה גופא (דהמצריים עצמם טובעו ולא נתבררו).

וזהו שפירש רש"י "מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק" (ואינו מזכיר את יצי"מ), כי הגורם לביאת יתרו הוא קרי"ס – האפשריות לחיבור עליונים ותחתונים, ומלחמת עמלק – שראה שהתחתון ביותר לא נתברר ולכן בא כדי שיתברר.

וזהו"ע שדוקא יתרו אמר "ברוך" – לשון המשכה, כי משה ובני ישראל אמרו שירה אך לא יכלו להמשיך את הקדושה בתחתונים כיתרו.

וההוראה: ענין מתן תורה הוא המשכת אלוקות לא רק בעניני קדושה אלא בכל עניניו.