איתא בגמרא (ברכות ו, ב): "כל הנהנה מסעודת חתן ומשמחו זוכה ל(תורה שניתנה ב)חמשה קולות". ויש לומר; שישנה שייכות פנימית בין חתן לתורה, ושייכות זה נרמזת במספר חמישה.

והביאור: ד' הסוגים של הבריאה - דומם צומח חי מדבר - חלוקים בענין החיות שבהם, וד' בחינות אלו ישנם גם בנפש האדם ובכללות העולמות. (א) דהנה בדומם אין נראה חיות כלל, ובנפש האדם ה"ז בחי' האותיות. (ב) ובצומח נראה החיות, אך החיות הוא חיות גופני שכל ענינו הוא שהגוף מתגדל. ובנפש האדם ה"ז בחי' המדות, שניכר בו חיות אך החיות אינו חיות עצמי שהרי המדות קשורים ומתפעלים מהזולת. (ג) בחי ישנה חיות גלויה ועד שאינו קשור למקום אחד – שזהו תכונת הרוחניות, ובנפש האדם ה"ז בחי' השכל, שאינו קשור עם מציאותו ועד שיכול להבין גם דברים שהם נגד מציאותו. אך מכל מקום ה"ז עדיין קשור עם מציאותו, (ד) ואמיתית ענין הרוחניות, שהיא בחי' הפשיטות, הוא מקור הדיבור שבה אין האדם מוגבל למציאותו, ואדרבא מדבר עם הזולת, כי הוא למעלה מגדר החילוק בין עצמו לזולתו.

וד' בחי' אלו הם כנגד ד' אותיות שם הוי', וד' העולמות אבי"ע.

אך כללות ד' בחי' אלו עדיין קשורים עם בחי' המציאות, ו"חמישה" מורה על אוא"ס הפשוט בתכלית הפשיטות, שנתגלה במ"ת – אנכי שלמעלה מבחי' הוי', ועד שפועל שהוי' נעשה אלוקיך. וגילוי זה נמשך לחתן כי כח ההולדה הוא דוקא בכח העצמות.