על הפסוק "וירד הוי' על הר סיני" מפרש רש"י: "יכול ירד עליו ממש ת"ל כי מן השמים דיברתי עמכם מלמד שהרכין השמים העליונים ותחתונים והציען על גבי ההר כמצע על גבי המטה וירד כסא הכבוד אליהם".

ועל הפסוק "כי מן השמים דברתי" מפרש רש"י: "וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה כבודו בשמים ואשו וגבורתו על הארץ ד"א הרכין שמים ושמי השמים והציען על ההר וכן הוא אומר ויט שמים וירד".

והנה רש"י מפרש את הסתירה בפסוק דידן אף שהסתירה מתעוררת רק כשלומדים את הפסוק בפרק שלאחר זה, כי מכתוב זה עצמו משמע שלא ירד עליו ממש, ולכן אומר "יכול ירד עליו ממש". דמזה שנאמר "והר סיני עשן כולו" אך ההר לא בער. וא"כ צריך לומר שלא ירד עליו ממש.

דהנה ההדגשה דפסוק דידן הוא שהקב"ה ירד על הר סיני, שלכן נתקדש ההר, "השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו וגו'". ולכן מפרש רש"י שאף שאי אפשר לומר שירד עליו ממש, מפני שנאמר
"כי מן השמים דיברתי עמכם", מכל מקום הרכין שמים וכו' והציען על גבי ההר כמצע על גבי המטה, שהמצע אינו דבר בפני עצמן אלא על גבי ההר, ולכן הקדושה היתה בהר גופא.

ובפרק שלאח"ז, שבו נאמר "כי מן השמים דיברתי עמכם", ההדגשה היא להיפך שה' הוא רם ונשא, שלכן "לא תעשון איתי" - "לא תעשו דמות שמשי המשמשים לפני במרום". ולכן הפירוש הראשון הוא ש"כבודו בשמים ורק אשו על הארץ", והפירוש "שהרכין וכו'" הוא רק הפירוש השני.

וזהו שרש"י מוסיף בפסוק דידן "וירד כסא הכבוד אליהם", דכוונתו לפרש מדוע רק במתן תורה היה ירידת ה' קשורה עם העשן וכו', משא"כ כשירד למצרים במכת בכורות. ועל זה מפרש שירד ב"כסא הכבוד", "כסא" הו"ע של קביעות והתיישבות, ו"כבוד" הו"ע של גדלות.

מיינה של תורה: י"ט בגמטריא המילוי של שם הוי', דמילוי הו"ע הגילוי של האות, וזהו מדת המלכות. וכ' ר"ת כתר שלמעלה מסדר ההשתלשלות.

והנה הפסוק שמדגיש את הירידה על הר סיני הוא פרק י"ט פסוק כ', כתר שבמלכות, שבגילוי הו"ע מלכות – ירידה והתלבשות בעולם, ורק שהכתר בא כמצע ע"ג המטה. ובפרק כ' פסוק י"ט, מלכות שבכתר, עיקר ההדגשה הוא על הרוממות – כתר, ואפילו כשבא בהתלבשות ה"ז למעלה מן העולמות - שמים.