ישנם ב' חלקים בפסוק "והנכם היום ככוכבי השמים לרב", עיקר הכתוב הוא בהמשך לפסוק הקודם ולכן מפרש רש"י ש"כיום" פירושו גדלות, "קיימים לעולם כחמה וכלבנה", וסיום הכתוב "לרב" הוא הקדמה לפסוק הבא המדבר אודות הריבוי במספר בני ישראל.

בראיית המקדש בפועל בזמן הבית היה הראיה מצד האדם, ואם כן הראיה היא רק לפי כליו וחושיו. משא"כ ראיית בית המקדש השלישי הוא שמראים לאדם מלמעלה, שאז מראין לו את המקדש עצמו שלמעלה מהשגת האדם, והראיה היא למעלה מהגבלת ראיית נברא.

כשנאמר למשה "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה גו' לא תעבור את הירדן הזה" אז דוקא "נתן לב להיות חרד" להבדיל את הערים. והחרדה הוא משום שפחד שמא רצון ה' הוא שלא יקיים מצוה זו כי היא על דרך המצות התלויות בארץ.

בתפילין של יד המצוה היא הקשירה, ואם כן המצוה היא רק ברגע הקשירה. ובתפילין של ראש המצוה היא שיהיה מונח, ואם כן המצוה הוא בכל רגע שמונחים. ולכן בספר אהבה – שענינה "המצות שהן תדירות כו'" – העיקר הוא תפילין של ראש, שבה המצוה הוא בתמידות.

הביאור בזה שהפתיחה של הלכות אישות הוא בנישאין שלפני מתן תורה.

אמר ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה כו' במערבא אמרי אף מפתח של פרנסה (תענית ב, א) — ביאור פלוגתתם אם פרנסה הוי מפתח בפ"ע והקשר לבעלי הפלוגתא (ר' יוחנן ובני מערבא); השייכות לח"י אלול — יום הולדת הבעש"ט ואדמו"ר הזקן

אחר קריאת התורה יכין עצמו לתקוע בשופר (סידור אדמו"ר הזקן "סדר תקיעות") — ביאור מהות הכנה זו; שקו"ט בשיטת אדה"ז בענין אמירת "לשם יחוד" קודם כל מצוה

בנפש האדם המדות הם באות ה' ראשונה – כי גם מצד העצם יש שייכות לדבר שחוץ ממנו. אך למעלה המדות הם באות ו' – עלמין דאתגליין - שהרי מצד עצמותו אין מקום למציאות שחוץ ממנו, וכללות המדות הוא "מדת חסדו וטובו" – בחי' היסוד – ההתקשרות למקבל.

"שכל הנעלם" מחבר את חכמה ובינה – שהם בחי' "באמתתו וגדולתו", ועי"ז גם בחי' חכמה קשור עם "העבודה האמיתית בעסק התורה והמצוות", שע"י התורה מתגלה שאותיות הנפש הם האותיות של שם הוי' – שהנפש היא "חלק משם הוי' ב"ה".  

מפני שהחיות הוא בבחי' רצוא ושוב – "עולה ומגיע", לכן ע"י הכרת נכרת חבל הממשכה, כי הפנימיות דאותיות הדיבור הוא ברצוא – שבאמת החיות הוא מבחי' הפנימיות שבו פוגם הכרת. והתשובה באה מפנימיות החיות שהיא בדביקות תמידית בשרשה.

ד' ראיות ש"אין שום דבר גשמי חוצץ" כנגד ד' אותיות של שם הוי' – ואינו אומר שהפסוק החמישי הוא כנגד קוצו של יו"ד – מפני שכוונתו לחדש שגם מצד ציור הנבראים  – ד' אותיות דשם הוי' - אין שום דבר חוצץ.

"אמת" "וישר" ממשיכים חסדים וגבורות למלכות, ועי"ז ישנו קיום לתשובה – קבלת עול מלכותו, שע"י החסד נרגש גדלות המלך, אך לפעמים אין זה מספיק ולכן צריכים לבחינת הגבורות הפועלים הכנעה ושפלות.

נקודת ההתחדשות דתשובה עילאה היא "לשוב עד הוי' ב"ה ממש" – למהותו ועצמותו, ואח"כ ממשיכים ביטול זה בפנימיות בכל המדרגות מ"יסוד תפארת דעת" עד "בו ית'" – פנימיות הכתר.

תשובה עילאה שהיא ביטול הנפש "כמו שהיתה בטרם שנפחה" הוא ע"י מוחין - בינה. אך התשובה נמשכת "באותו מקום" במציאות האדם - בחי' מדות, ולכן "יתעסק באורייתא בדחילו ורחימו", ולכן מדגיש אאמו"ר שהיראה פועלת בכל חלקי הנפש "בבינה בז"א ובמלכות".

בבעל תשובה מקדים מדות לשכל, כי המדות (שלמעלה משכל) הם למעלה מטו"ד ומציאות האדם – שזהו תשובה עילאה שלמעלה מעבודת הצדיקים.

"והדיבור בדבר ה' זו הלכה", הלכה הוא בכתר, וכדי לכוין להלכה צריך להיות בביטול. וכוונת   אאמו"ר ש"דיבור ומעשה שהם בגילוי כו'" הוא שהביטול דכתר הוא בגילוי בהם.

התשובה לפגם הברית ע"י לימוד התורה הוא תשובה עילאה הכוללת - ונותנת כח - לתשובה תתאה, כי ענינה עבודת המוח בשייכות ללב. וזהו ביאור אאמו"ר ש"כפול ומכופל" הוא "ב' פרקים" ו"ב' דפים" - תושבע"פ" שנותנת חיזוק בתושב"כ.

אגה"ת פ"ג: "מי שחטא חטא א' פעמים רבות כו' כגון המוציא זרע לבטלה כו' ואם חטא בזה עשר או עשרים פעמים כו'", ובלקלוי"צ מבאר הטעם (ע"ד הקבלה) ש"תפס הדוגמא עשר או עשרים".
ג' הענינים הנגרמים ע"י עשיית חטא — פריקת עול מלכות שמים, פגם בהאבר השייך לעבירה זו, פגם בכללות האדם; ביאור ג' הדיעות במי שחטא חטא א' פעמים רבות, כמה פעמים צריך להתענות מספר הצומות על אותו חטא — פ"א, ג"פ או על כל פעם ופעם; הדגשת ג' ענינים הנ"ל (שבכל חטא) במיוחד בחטא הוצאת ז"ל

אגה"ת פ"ד: "ההכרח לבאר היטב בהרחבת הביאור . . ביאור מלת תשובה ע"ד הסוד, תשוב ה', ה' תתאה תשובה תתאה ה' עילאה תשובה עילאה", ובלקלוי"צ שב' הלשונות — "לבאר היטב" ו"בהרחבת הביאור" — הן לנגד ב' בחי' בתשובה, תשו"ת ותשו"ע, וב' הלשונות "לבאר היטב" הן כנגד ב' בחי' בתשו"ת, תשו"ת עצמה ו"בעל תשובה תתאה".
ביאור פרטי בד' אופני העבודה — "סור מרע", "עשה טוב", עסק התורה ו"קדש עצמך במותר לך" — וההבדל בדרגת ה"ביטול" שבהן, והתאמתם לד' המדריגות בתשובה: תשו"ת ו"בעל תשו"ת", תשו"ע ו"בעל תשו"ע"; הטעם שלא נרמזה בל' אדה"ז כאן הדרגא ד"בעל תשו"ע"

אגה"ת פ"ד: "ולכן נקראו המלאכים בשם אלקים בכתוב וכמ"ש כי ה' אלקיכם . . הודו לאלקי האלקים . . ויבואו בני האלקים . .", ובלקלוי"צ ש"הביא ג' פסוקים לנגד הג' בחי' מלאכים . . והתהוותם . . מג' בחי' אותיות כו'".
מעלת מלאכים על נשמות בענין "גילוי" החיות שלכן רק הם נקראים בשם "אלקים" (משא"כ נשמת האדם), ומעלת הנשמה שהיא "חלק שם הוי' ב"ה" גם בירידתה למטה בגוף ע"י "בחי' האותיות"; הרמז בלשונות ג' הפסוקים הנ"ל על ג' בחי' האותיות שמהן נתהוו המלאכים

אגה"ת פ"ד: "וכל הי' ספירות נכללות ונרמזות בשם הוי' ב"ה . . היו"ד . . מרמזת לחכמתו ית' (והקוץ שעל היו"ד רומז לבחי' רצון העליון . . ההשגה וההבנה . . נכללת ונרמזת באות ה"א . . יותר למטה . . נכללת ונרמזת המשכה זו באותיות ו"ה", ובלקלוי"צ מציין ההבדלים בדיוק לשון אדה"ז: בחכמה — "מרמזת", ברצון — "רומז", באותיות הו"ה — "נכללת ונרמזת".
הטעם שניקוי הפגמים בד' אותיות שם הוי' הוא ע"י בחי' רצון העליון, "קוצו של יו"ד"; ביאור שני הקצוות ביו"ד (חכמה) וקוצו של יו"ד (רצון) — ציור ולמעלה מציור (נקודה); הסברת ג' האופנים הנ"ל: "רומז", "מרמזת", "נכללת ונרמזת", וביאור ל' אדה"ז ש"כל הי' ספירות (גם חכמה) נכללות ונרמזות בשם הוי' ב"ה"

אגה"ת פ"ד: "והקוץ שעל היו"ד רומז לבחי' רצון העליון ב"ה שלמעלה מעלה ממדריגת בחי' חכמה עילאה", ובלקלוי"צ דכפל הלשון "שלמעלה מעלה" בא לרמז שרצון העליון הוא למעלה גם מחכמה סתימאה.
התיווך עם המבואר בלקו"ת (נצבים מט, ד) שתיקון הפגמים ע"י יגמה"ר הוא לפי ששרשן מחכמה סתימאה; שני הענינים הנגרמים ע"י חטא (הפגם בנפש ולמעלה, והאור הנחסר) ותיקונם ע"י התשובה המגעת ב"בעל הרצון"; פרטי ההבדלים בין שני ענינים אלה ודוגמתם בפעולת התשובה (הבאה מהתקשרות העצמית דעצם הנשמה עם הקב"ה) בנפש האדם

חלק שלישי בתניא; ח"א סש"ב — מדות, ח"ב שער היחוה"א, אמונה — מלכות (טעם הקס"ד דשער היחוה"א יהי' חלק א'), ח"ג תשובה בספירת הבינה; עוד טעם — חלקי התניא נגד ד' חלקי שו"ע: ח"א או"ח ח"ב יו"ד ח"ג אבה"ע. ביאור השייכות דאגה"ת לחלק אבה"ע. (סעיפים א­-ד)

פ"א: היינו משום שע"י קיום מ"ע; שנאמר ופקדתי; מצות התשובה; מן התורה בלבד; בכל לבו.. כל מצותיו; כמ"ש יעזוב.. השיבנו ה' אליך; והיינו כשתשובתו; שום תענית כלל; כמ"ש בתורה והתודו את חטאתם; ומ"ש כשעשה ביואל.
ראה קיצור...

פ"ב: כשעשה תשובה שלימה; הטעם שמוסיף תיבות אלו; בעוה"ב; כמו ראב"ע... מ' צומות; על שלא קיים דברי חבריו; מ' צומות; ועל יסוד זה.. ע"פ חכמת האמת; מ"ע דרבנן כמו תפלה; וכמ"ש בישעי'.
ראה קיצור...

פ"ג: אכן כל זה באדם חזק ובריא; לתקן נפשו; ויכול לדחותן לימים הקצרים; וכן לשאר.. וחפץ בהצדקה.
ראה קיצור...

פ"ד: וגם מ"ש בזוה"ק.. תשובה עילאה; להבין זאת מעט מזעיר; והרי נמצאו בכל דור; בנעימים; חלק משם הוי' ב"ה; וחיות מעט מזעיר; יש הפרש עצום מאד למעלה; עצום מאד; צבא השמים; ולכן נקראו המלאכים בשם אלקים; בשם אלקים דכתיב.. להתייצב; וכמ"ש כי ה' אלקים.. התייצב; שיניקת חיותם; וביאור הענין.
ראה קיצור...

נק' ג"כ בשמות אחרים.

ליתן בעד כל יום תענית של תשובה ערך ח"י ג"פ. כמה הוא שיעור זה בזמננו, ואם הוא שווה בכל זמן ובכל מקום.

וגם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נץ החמה. טעמי איסור אכילה לפני עמוד השחר (ונץ החמה); ביאור השיעור כג' שעות לפני נץ החמה.

כי כל קרבן כו' הוא לשם הוי' היא מדת הרחמים אבל לשם אלקים היא מדת הדין אין מקריבין. מקורו בזהר.

ואף מי שלא עבר על עון כרת כו' הרי בריבוי החטאים יכול להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה הדוגמא לכך מנגלה (שו"ע או"ח שכ"ח י"ד).

כללי פרטי - הטעם לקדוש לבנה במוצאי תשעה באב; זמן התעוררות מתוך התוועדויות ביומין זכאין הסמוכין לתשעה באב וט"ו באב ובשבת שלא כו' ובשבת מברכים החודש אלול; התוועדות בש"ק כ"ף מנ"א יום היארצ"ט של אאמו"ר / לכנס ארצי של נשי ובנות חב"ד בכפר חב"ד - חודש של זכרון למאורעות החורבן והגלות, וחודש הנחמה ע"מ להביא למעשה בפועל / מענה על הערה ע"ד עריכת סיום בט' באב / עריכת "דברי ימי הגזירות והשמדות" (דזמננו) בהתאם להמציאות גם בנוגע להיראים וחרדים לדבר ה'.

הכנסת רשימות המשתתפים בלימוד אי"ז טרחה (ע"פ מפרשים לדברים א, יב) ואדרבה ענין של נח"ר רב / הערה בהדרן למס' עבודה זרה (לקו"ש חי"ט ע' 30 ואילך) דאיסור הסכין דשבור מלכא הוא משום בישולי עכו"ם ובנוגע ל"אתרוג".

ואתחנן
הא דהשמיט הרמב"ם ענין קיום המצוות בנוגע לימות המשיח; פירוש לשון הרמב"ם בסוף הלכות מלכים "בתורה וחכמתה" / הנהגות בעניני אכילה ושתי' שלא כדבעי גורמות חלישות הגוף ובלימוד התורה ובקיום המצוות / שמירת הבריאות (ושלילת נפילת רוח) מדרכי ה' / על האדם לשאול בענינים שאינם מובנים (כתורת חב"ד דע כו') אבל אין צ"ל בדרך של קושיא / ביאור במכתב אדמו"ר הריי"צ בענין "מדע יודע ידוע"; הערה בתניא רפ"ה "השכל תופס כו' המושכל נתפס כו'" / המאמין שישנו משהו למעלה המכוון את נפלאות הטבע וחיי האדם, הוא דתי, כי מוכרח שהמכוון את האדם מעונין כיצד מתנהג והורה לאדם - ובפומבי - מטרת עיקר חייו / הצלחה בשליחות באוסטרליא / כתיבת הפסוק "כבד את אביך" על נייר ונשיאתו תמיד.
תלמוד תורה
עניני תפילין
מיהו יהודי
קטעים משיחת ל"ג בעומר תש"ל בענין מיהו יהודי
ראה קיצור...

התחלה טובה ליציאה מבין המצרים בכל המובנים בגשם וברוח, ותשועת ה' כערף עין / זכרון ימים אלו כדי לתקן המעוות ולקרב את הגאולה.

עקב
ביאור מ"ש בכתבי האריז"ל בטעם שטובלין לחם במלח ג"פ; הביאור בג' הוויות דחסד ודגבורה כו'; ביאור ענין המיתוק / הן קבלת עול והן חב"ד חג"ת נהי"ם צ"ל בעבודת ה', והן כאו"א מצ"ע והן בתור מושפעים.
עניני אה"ק והעדר החזרת השטחים
עניני תפלה
השמטה
ראה קיצור...

ההשתתפות בויכוחים - באם יש חשש למה להכנס כו' / שלילת השתתפות בויכוח או בחילופי דברים בנוגע לנצרות, מחמת תגובת הציבור, לאו מפורש מה"ת, וגם אביזרייהו וספק כו' ה"ז לחומרא, וכדי לתקן את דורנו צריך לערוך הרצאות כו' בעיקרי אמונתו יסודותי' ופרטי' / קורת רוח על נדבה, אף שבכלל אין לנסות את ה' יצאת מצות צדקה שנאמר ובחנוני נא בזאת וגו' / ביאור "רבי מכבד עשירים": דוקא רבי (וכן שלמה) בהיותו עשיר מופלג ידע מנסיונו ריבוי נסיונות כו' / וברכך ה"א בכל אשר תעשה - צריך להתעסק בענין של פרנסה ולא מהיכא תיתי בלבד / על כאו"א לעשות כהוראת רב בעדתו; מיסודי תורתנו - הבטחון בהשם ית', ולכן צ"ל במנוחת הנפש כו' / ע"ד קמיע אין זה מהנוהג אצלנו / פירוש בטחון אינו יוצא מידי פשוטו / יאוש - מטכסיסיו הכי מובהקים של היצר הרע / הכלי לברכת השם הוא הבטחון בהשי"ת ובהשגחה פרטית; בדיקת התפילין וצדקה / לימוד מזמור כ"ג בתהלים, ואמירתו ביום עש"ק ב' וה' / צדקה בימי חול בבוקר ולפני הדלקת הנרות בערב שבת ויו"ט כו' / הכרח הנהגה ע"פ תורה עלי' נאמר וחי בהם / לא לחזור לארצות הברית שיביאו לידי וויכוחים ונסיונות בענין הדתיות שלהם לבין הוריהם.

לדוד ה' אורי וישעי קרי על בנין בית השלישי וחזרת השכינה / כתה לאומנות הזביחה קשורה ביראת שמים; לימוד לתלמיד הגון כמ"ש בנוגע לערי מקלט השייך לאלול (ר"ת אנה לידו גו') / רב ומדריך רוחני המעתיק מקהלתו ה"ה מפקיר כו"כ משפחות כו'; רב החובל הוא אחרון לעזיבת הספינה / שמחה רבה מזה שנתקבלו תלמידות חדשות, וע"פ משל אדמה"ז בנוגע לחודש אלול מתרבה מספר המקבלים פני המלך בשדה באופן נעלה יותר / בריאת העולם בכ"ה (באלול) ולא ב"זה".

שופטים
ההבדלה בהתערבות בעה"ב בפס"ד הרבנים ובלחץ ובאיום כו', חתירה ופגיעה ביסוד קיום הקהילה / חיסול ומניעת סכסוך בבית המדרש / תמים תהי' עם הוי' אלוקיך ולא לשאול עתידות כו'.
עניני צבא וסגולות מצות תפילין לאנשי הצבא.
ראה קיצור...

החגיגה השנתית דמרכז הישיבות תומכי תמימים: שיחת כ"ק אדמו"ר נ"ע בנוגע לתלמידי ה"תמימים" שבעבודתם במסירות נפש יגרשו חושך הגלות ד"חרפו עקבות משיחך" / הוראות להת' השלוחים שי' החוזרים לאה"ק ג' אייר תשל"ה / הוראות וכו' להת' הנוסעים לצרפת, ג' אייר תשל"ה / מחלקה ללימוד אומנות ומלאכה א"א לכלול בעצם הישיבה וצ"ל מוסד בפני עצמו שתחת חסותה של הישיבה / ע"ד בניית בית ספר, תכנית בנין ישיבת תומכי תמימים וסידור קורסים / אי נסיעת התלמידים בשביל ביסוס והתפתחות תומכי תמימים דמקומם; פעולות את"ה (איגוד תלמידי הישיבות) וכל עניני התלמידים ברשות ההנהלה / תפקיד העובד בדברים שמתחת לאדמה ע"פ פתגם הבעש"ט בביאור הכתוב כי תהיו אתם ארץ חפץ / מעלת הזריזות בהתרומה להוציא לאור מאמרי אדמה"ז ותיאור העבודה בהשוואת הכתבי יד.

בכל שידוך אחריות גדולה בו כשהרקע שונה לחלוטין בשטח דת ישראל / הכרח עריכת חתונה בהשכונה (קראן הייטס) / גודל ההכרח דשלום בית ועצות לזה / תרגילי רקמה בתוכן יהודי ושלילת חשש שעטנז.

שלילת מרה שחורה / לימוד בתניא בגנות ענין העצבות ושלילתה / לא להגרר אחר פיתוי היצר הרע להתבונן במצב רוחו, כי צ"ל תמים ולא חקרן / שינוי מצבי הנפש הוא תחבולת היצר להחלישו מקיום התורה ומצוות / הזהירות באיזהו ענינים מבוארת בקונטרס העבודה וגם זה צ"ל מתוך שמחה / הרהורי חרטה על מעשים בלתי רצוים יש לברר מאיזה "צד" באו.

ביאור באגה"ת רפ"א / בלשון הקודש דישראל נק' תשובה (ולא חרטה) כי אינו אלא שב אל המקור שלו.

הנהגת תלמידים הנוסעים לביתם (אם מוכרח) למשך חודש תשרי; באמת צריכים להיות אז בישיבה / הוספה בזמן זה בלימוד מאמרים העוסקים בעניני "עבודה" / עריכת מועדי חודש תשרי במקום דירתו כו'.

משיחת ש"פ נצו"י כ"ג אלול תשמ"ט

סיום שנת המאתיים הולדת הצמח צדק

ערב ראש השנה תש"נ, ברכה אחר קבלת הפ"נ כללי

הדגשה בשנה זו דערב ר"ה הוא ערב שבת, טועמי', שמוסיף בזכי' בדין דערב ר"ה; יום הולדת הצ"צ; שמו קאי על משיח; הוספת מעשים טובים.

ערב ר"ה תנש"א, ברכה אחר קבלת הפ"נ כללי

ערב ר"ה תשנ"ב, לאחר התרת נדרים.

ברכת הגאולה / שנה משולשת - מעוברת, שלימה "שבע שבתות תמימות".

ערב ר"ה תשנ"ב, ברכה אחר קבלת הפ"נ כללי

"ושפטו העדה - והצילו העדה", דינם של ישראל לטוב - הגאולה; הקשר לפ' נצבים, לפ' וילך, וליום הולדת הצ"צ; הר"ת ד"מיד" - משה, ישראל (הבעש"ט), דוד; הדגשה מיוחדת בקביעות השנה וע"פ הר"ת דשנת תשנ"ב.

יה"ר שתוכן המכתבים יהיו רק לטוב - ישועת ה' כהרף עין; ענין המבהיל דגזירת מיהו יהודי; תקיעת שופר מדגישה ענין יחודו ואחדותו של עמנו בני ישראל, טעמי תקיעת שופר ברס"ג / איסור גמור ומוחלט לנסוע ביו"ט בכדי לתקוע שופר או לקרוא בתורה או להיות ש"ץ.

התחזקות בהנהגה ע"פ תומ"צ - הדרך לקבל ברכת השי"ת בפרט בימים אלו.

ביקור בחצרות קדשנו בימי הקהל / מעלת כתב ברור.

מעלת שבת שובה הא' (אחרי חטא אדם הראשון).

ערב יוהכ"פ תש"נ, ברכה אחרי תפלת מנחה
ערב יום כיפור תש"נ, ברכה להתלמידים לפני כל נדרי
ערב יוהכ"פ תנש"א, ברכה אחר תפלת מנחה
ערב יוהכ"פ תנש"א, ברכה להתלמידים לפני כל נדרי
ראה קיצור...

מוצאי יוהכ"פ תנש"א, אחרי מעריב והבדלה

שו"ע: לך אכול בשמחה לחמך.

מוצאי יוהכ"פ תש"נ, אחרי קידוש לבנה

עשיית סוכה מיד במוצאי יוהכ"פ.

ערב סוכות תנש"א, ברכה בעת מסירת האתרוגים ע"י באי כח הכפר

נתינת כח מיוחדת לתוספת שמחה בשנה זו, שיו"ט סמוך לשבת, ושסימנה שנת אראנו נפלאות.

המדקדקים באתרוגי קלבריא דוקא, ההתאמה עם דרשת רז"ל עה"פ לא תחסר כל בה כו' / טעם למה מדייקים קלבריא ולא מארץ הקודש, דוגמא מרכישת נשק באה"ק, מטבע זר כו' / עלי תמרים וסוכה.

הסדר דחה"ס ושמע"צ מתשרי תרצ"ה אצל אדמו"ר מהוריי"ץ / ביאור מ"ש בביאורי הזהר פ' אמור בד"ה ביום הכפורים (דף פ"ב) דשמע"צ הוא זמן זוות להולדת הנשמות; מקורו בכתבי האריז"ל והביאור בזה.

ר"ד יום שמח"ת לפנות בקר תשכ"ב; הקדמה לניגון "אנעים זמירות" / נוסח המברק להקפות שניות בירושלים תש"ל / משקה מהתוועדות שמחת תורה לחנוכת הבית למרכז התורה לנוער היהודי בכפ"ח.

הלימוד מר"ה שחל בשבת: שבת ענינו קדושה ויחד עם זה נמשך בעונג גשמי; שלימות הקדושה - המשכתה ב"ארציות".

המשך (מהמכתב דח"י אלול תשמ"ט): הנקודה המשותפת דר"ה ושבת: הכתרת המלך בר"ה ע"י ביטול העם וביטול זה בהדגשה בשבת קודש; ב' אופנים בביטול העבד למלך.

ענין "שנת נסים", "הנהגה נסית" בעבודת האדם, בהמשך לשנת "תשמט ידיך".

ימי ראש־השנה הבאים לקראתנו, חלים בימים חמישי וששי, ומיד אחריהם באה השבת; כך נפתחת השנה ברצף של שלושה ימים, שבהם אנו נתונים באווירת קודש והתועלת רוחנית; דבר החוזק ונשנה שלוש פעמים, מקבל תוקף מיוחד; מכאן הכוח להפיח רוח של קדושה בכל פעולותינו, בכל ימות השנה.

בארץ־ישראל, רק ראש השנה הוא חג בן יומיים, המוביל השנה הישר אל השבת. אך בחוץ־לארץ יש בחודש תשרי הקרוב שלושה חגים שחלים בימי חמישי וששי - ראש־השנה, סוכות ושמח"ת; המשמעות: יהודי חוץ לארץ זקוקים לתוספת כל ומאמץ, כדי להשיג את הקדושה שקיימת בארץ ישראל.

כשם שקדושת ארץ ישראל מגיעה לשיא שלמותה רק כאשר כל שבטי ישראל מרוכזים בה. כך מגיעה גם הנשמה היהודית היהודית לשיא קדושתה ושלימות ביטוייה רק כאשר כל חלקי הנפש - השכל, הרגש, המחשבה, הדיבור והמעשה - מנוצלים במילואם לעבודת ה', וצריך להפעיל גם את כוחות השכל. לקיים את הכתוב: "דע את אלקי אביך".

המספר שלוש מייצג את שלימות דרכי הביטוי של הנפש: המחשבה הדיבור והמעשה; שלימותו של אדם היא כשהוא אינו מסתפק ברעיונות טובים (מחשבה), ואף לא בדיבורים נעלים על התורה והמצוות (דיבור), אלא כשהדברים באים לידי פועל (מעשה), בקיום המצוות, כמאמר המשנה: "לא המדרש עיקר אלא המעשה".

יום הולדת שני המאורות הגדולים - הבעש"ט ואדמו"ר הזקן - מוסיף חיות בעבודת אלול - אני לדודי ודודי לי, ע"י ההכרה בחסדי ה' המהווה את העולם בכל רגע; וקשור עם מצוות ביכורים שבפ' השבוע, שענינה הכרת חסדי ה'.

המשך (מהמכתב דח"י אלול תנש"א): הביטוי דהכרת הטובה לה' הוא ע"י נתינת הטוב והיפה לשם השם; ובעבודת האדם - ישראל דומים לביכורים ויש לעשות הכל לשם ה', ומתוך שמחה כהבאת ביכורים; קשור עם עבודת אלול - אני לדודי ודודי לי.

(חל"ט ע' 572)