כששבת חזון חל בשבת אזי נדחה רק התענית, אך הענינים הרצויים שבתשעה באב - זה "שבו נולד מושיען של ישראל", וזה שלעתיד לבוא "יהפכו ימים אלו לשמחה" - ישנם ביום השבת. ואם כן גם ראיית בית המקדש בשבת חזון זה - כביאור הרלו"י מבארדישוב - הוא ביתר שאת בקביעות זו.

והנה במשל של הרלו"י מבארדיטשוב - שהאב תפר לבן בגד שלישי ורק מראה לו את הבגד לפרקים עד שילמד להתנהג כדבעי, וכך מראה לנו הקב"ה את המקדש דלעתיד בשבת חזון - צריך להבין הרי אם בני ישראל חטאו כשהיה לנו את בית המקדש בפועל, אם כן איך שייך ש"ראיה מרחוק" גרידא יפעול על בני ישראל להתנהג כדבעי?

ויובן בהקדים לשון המשל "מראין מרחוק" דלכאורה הם ב' ענינים הפכיים, דראיה הוא מקרוב היפך הריחוק? והביאור: שבזה ישנם שני ענינים: הראיה שבא מלמעלה, ו"מרחוק" הוא שבני ישראל מרגישים שהראיה הוא רק מלמעלה אך מצד עצמם הם רחוקים מהגילוי. ואם כן יש בזה ב' המעלות דגילוי מלמעלה ועבודת האדם. 

וזהו המעלה שבראיית המקדש מרחוק על ראיית המקדש בפועל בזמן הבית, שאז היה הראיה מצד האדם, ואם כן רואה רק את הפרטים שביכלתו לראות (אך לא כללות הדבר), והראיה היא רק לפי כליו וחושיו. משא"כ ראיית בית המקדש השלישי הוא שמראים לאדם מלמעלה, שאז מראין לו את המקדש עצמו שלמעלה מהשגת האדם, והראיה היא למעלה מהגבלת ראיית נברא. 

וענין זה מודגש יותר בשבת חזון שחל בתשעה באב שאז ישנם ב' הענינים - הראיה מלמעלה, ועבודת האדם - לידת משיח. (ומודגש ביותר בשנת אראנו נפלאות).