בענין תשובה עילאה כתב אדה"ז באגה"ת פרק ט': "והנה עיקר האהבה היא אתדבקות רוחא ברוחא... וע"ז נאמר ובכל נפשך שהם הם כל חלקי הנפש שכל ומדות ולבושיהם... דהיינו המדות במידותיו ית'... מה הוא רחום... והשכל בשכלו וחכמתו ית'... וכן המחשבה... והמעשה כו'". ובהערות אאמו"ר: "מקודם נקט מתחילה שכל ואח"כ מדות (וכן הוא הסדר הישר מתחילה מוחין ואח"כ מדות) ועתה מתחיל במדות ואח"כ נקט והשכל כו'. הוא כי בבעל תשובה צ"ל מתחילה מדות ואח"כ שכל. וע"ד שבפ"ש דק"ש... שה"ע תשובה כתיב מתחילה וקשרתם כו' ואח"כ ולמדתם וכו' מעשה קודם לתלמוד...". 

וצריך להבין לפי ביאור אאמו"ר מדוע אינו מקדים מעשה למדות ושכל? [בפשטות יש לומר שבתשובה תתאה צריך להקדים מעשה, משא"כ בתשובה עילאה, אך אעפ"כ צריך להקדים מדות לשכל מפני שסורו רע ולכן צריך לעורר בנפשו תוקף המדות להתקרב לה'. אך קשה לפרש כן שהרי תשובה עילאה הוא להשיב את הנפש למקורה בטרם שירדה לעוה"ז - וכל שכן לפני החטא - א"כ אין בתשובה זו כל שייכות לחטא, ואדרבה בחי' זו הוא למעלה ממדרגת הצדיקים]. 

והביאור בזה: כוונת אאמו"ר הוא לפרש מדוע מאריך בפרק זה בענין האהבה, ואיך שהאהבה פועלת דביקות בכל חלקי הנפש, והרי בחי' אהבה זו אינה קשורה לעבודת הבע"ת ושייכת גם לצדיקים? וע"ז מבאר אאמו"ר שהקדים מדות למוחין, שבזה מבאר שכאן הכוונה היא לאיכות אחרת של אהבה. והביאור: בחי' השכל קשור עם מציאות האדם - עד כמה הוא משיג, משא"כ מדות (שלמעלה משכל) הם בלי גבול. ולכן עבודת הצדיקים - שהיא ע"פ שכל - מוגבלת למציאות האדם. משא"כ עבודת הבעל תשובה שעיקרה הוא בביטול שלמעלה מטעם ודעת - למעלה ממציאות האדם - ולכן מקדים מדות, כמו בפרשה שניה דקריאת שמע ששם מקדים מעשה מפני מעלת הביטול שישנו במעשה. 

ומפני שיסוד עבודת הבעל תשובה הוא הביטול שלמעלה ממציאות האדם לכן גם הדביקות של הבעל תשובה הוא למעלה מהדביקות דצדיק, דהדביקות דבעל תשובה הוא לא רק שתרי"ג איברי נפשו מלובשים בתרי"ג מצות התורה, אלא שכל חלקי הנפש אינם כוחות של האדם אלא של הקב"ה שהמדות הן של הקב"ה וכן שכלו וכו', כדברי אדה"ז ש"המדות במדותיו ית' מה הוא רחום כו'".