באגה"ת פרק ד' מבאר אדה"ז: "וכל הי' ספירות נכללות ונרמזות בשם הוי' ב"ה. כי היו"ד שהיא בחי' נקודה לבד מרמזת לחכמתו ית'... ואחר שבאה לבחי' התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה לעלמין סתימין נכללת ונרמזת באות ה"א שיש לה בחי' התפשטות לרוחב המורה ומרמז על הרחבת הביאור וההבנה וגם לאורך המורה על בחי' ההמשכה וההשפעה מלמעלה למטה לעלמין סתימין... ואח"כ כשנמשכת המשכה והשפעה זו יותר למטה לעלמין דאתגליין. וכמו האדם שרוצה לגלות חכמתו לאחרים ע"י דיבורו עד"מ. נכללת ונרמזת המשכה זו באותיות ו"ה. כי הוי"ו מורה על ההמשכה מלמעלה למטה. וגם המשכה זו היא ע"י מדת חסדו וטובו ושאר מדותיו הקדושות הנכללות בדרך כלל... וככה ממש עד"מ המבדיל הבדלות לאין קץ בנשמת האדם... מרומזת בינתו באות ה"א שיש לה רוחב וגם אורך המורה ההמשכה מלמעלה למטה להוליד מבינתו והתבוננותו בגדולת ה' אהבה ויראה ותולדותיהן במוחו ותעלומות לבו ואח"כ בבחי' התגלות לבו. ומזה נמשכה עבודה האמיתית בעסק התורה והמצות בקול ודבור או מעשה הן אותיות וא"ו ה"א וכו'. 

ומבאר אאמו"ר על "חסדו וטובו": "נקט ב' לשונות, חסד וטוב, הוא ההתחלה והסוף דששה מדות, שהתחלתן חסד וסופן יסוד הנקרא טוב". וצריך להבין מדוע מפרט אדה"ז את מדת היסוד בפני עצמו (ולא עיקרי המדות חסד וגבורה, כמו שנקט לקמן "אהבה ויראה")?

וי"ל שבזה מבאר קושי כללי בכללות הענין. והוא שלכאורה כשמדבר באותיות שלמעלה אומר שהמדות נכללות באות ו', וכשמדבר על נפש האדם אומר שהמדות נכללות בההמשכה שבאות ה' ראשונה (ואותיות ו' ה' קאי על דיבור ומעשה). 

והביאור בזה: מצד אחד המדות שייכים לאדם עצמו - שהרי מדות הוא שהאדם מתעורר במדה, אך מצד שני המדה שייכת לאדם שחוץ ממנו. ולכן בנוגע לאדם - שגם מצד עצמות ומהות נפשו יש יחס לדבר שחוץ ממנו - המדות הם חלק מאות ה' עליונה. אך למעלה - שמצד עצמותו ומהותו אין מקום לדבר שחוץ ממנו, א"כ המדות הם בבחי' אות ו' - עלמין דאתגליין (שעלמין סתימין הוא שהעולמות אינן מציאות נפרדת מאלוקות). 

אך לכאורה גם מדותיו ית' הם ע"ד עלמין סתימין שנכללין בו ית', כי נרגש בהם שכל מציאותם הוא מקורם ושרשם, וא"כ לכאורה גם המדות נכללים באות ה' עליונה - עלמין סתימין? וכדי לבאר זה נקט אדה"ז "מדת חסדו וטובו" שטובו קאי על יסוד, ובחי' יסוד הוא ההתקשרות למקבל (משא"כ חסד שעיקרה הוא חסדו של המשפיע). ומדגיש "מדת חסדו וטובו" - מדת לשון יחיד - להדגיש שההשפעה למקבל הוא הענין דכל המדות (לא רק יסוד).

והנה, יש לומר שהביאור בד' אותיות שם הוי' קשור לב' הבחינות בתשובה. והביאור: בהתחלת הפרק מבאר אדה"ז ש"תשובה היא תשוב ה"א, ה"א תתאה תשובה תתאה וה"א עילאה תשובה עילאה". ותשובה תתאה הוא תשובה על מעשה של חטא, וזהו שה"א תתאה הו"ע המעשה. אך תשובה עילאה שענינה דביקות הנפש בשרשה ומקורה - קשורה עם ה"א עילאה - עבודת המוח והלב.