"היינו משום שע"י קיום מ"ע" (ע' 164)

ביאור מה שעשה דוחה ל"ת — כשהתורה ציותה לדחות המל"ת לא שייך רוח הטומאה; כשהתורה דוחה מ"ע אין כאן מעשה להמשיך אור. (סעיף ה)

"שנאמר ופקדתי" (ע' 164)

מה שאדה"ז מביא רק הכתוב בנוגע ליסורים, ולא על מ"ע ומל"ת נוגע לכללות תוכן אגה"ת שתשובה קרוב מאד לכל אחד; ביאור מ"ש אדה"ז "והיינו כשתשובתו רצוי' כו'". (סעיפים ו­-ח)

"מצות התשובה" (ע' 165)

מדברי אדה"ז מוכח דס"ל דתשובה היא מצוה (לדעת הרמב"ם) ודלא כדעת המנ"ח דתשובה אינה מצוה כ"א הוידוי; הוכחה לזה מדברי הרמב"ם בכ"מ; ב' ביאורים בטעם שהרמב"ם אינו מונה במנין המצות עזיבת החטא אלא רק הוידוי. ביאור השיטות ע"פ פנימיות התורה. (סעיפים ט­-יב)

"מן התורה בלבד" (ראה להלן סעיף כא)

"בכל לבו . . כל מצותיו" (ראה להלן סעיף יז)

"כמ"ש יעזוב . . השיבנו ה' אליך" (ע' 171)

הביא ד' פסוקים ושלא כסדרם בכתוב, לפי שהם כנגד ד' אותיות שם הוי', ועל ידי חטא פוגם בכל אחד מד' אותיות הוי', כמה ביאורים בזה; ד' הבחינות דתשובה וסדרן ואיך מרומזות בד' פסוקים (סעיפים יג־­יח)

"והיינו כשתשובתו" (ראה לעיל סעיף ח)

"שום תענית כלל" (ראה להלן סעיף כ)

"כמ"ש בתורה והתודו את חטאתם" (ע' 176)

הטעם שהביא כתוב מן התורה להדגיש שוידוי אינו דומה לשאר פרטים בתשובה שהוא מן התורה, ולאידך במ"ש "מצות תשובה מן התורה" שולל גם וידוי. (סעיפים יט־­כא)

"ומ"ש ביואל" (ע' 178)

מציין המקור של הכתוב לשלול כתובים אחרים; עפ"ז מובן גם מ"ש בספ"ב "וכמ"ש בישעי'". (סעיף כב)