באגה"ק פ"ז מבאר אדה"ז: "ואולם דרך האמת והישר לבחי' תשובה תתאה ה"א תתאה הנ"ל הם ב' דברים דרך כלל, הא' הוא לעורר רחמים העליונים... על נשמתו... והב' לבטש ולהכניע הקליפה וסט"א... ע"י לב נשבר". ומבאר אאמו"ר את ב' הלשונות "דרך האמת והישר": "אמת הוא תפארת, מדתו של יעקב, מדת הרחמים, והישר הוא יסוד... והם הם הראשים דמלכות... מתפארת נמשכו חסדים מכתר מלכות, ומיסוד נמשכו גבורות לדעת דמלכות... זהו שאמת והישר... הם דרך לבחי' תשובה תתאה ה"א תתאה בחי' מלכות, שהם משיבים ומחזירים אותה למקומה". ואח"כ מבאר: "והיינו הב' דברים שאמר לקמן לעורר רחמים העליונים כו', רחמים הוא תפארת בחי' אמת... ולבטש ולהכניע כו' זהו בחי' גבורות זבחי אלוקים כו' הוא בחי' ישר, יסוד, בחי' גבורות".

והביאור בזה: בפשטות כוונת אדה"ז הוא שב' הדברים - "לעורר רחמים העליונים" ו"לבטש ולהכניע הקליפה וסט"א" - הם כדי לתקן את גלות השכינה שנעשה ע"י העונות (כפי שממשיך בפרק ח'). אך דוחק לפרש כן כי בפרק ח' מתבאר רק הענין ד"לעורר רחמים רבים", ובפ"ו כתב "שע"י תשובה נכונה כו' ובתשובתו מחזיר השפעת השכינה למקומה" (- ע"י התשובה עצמה ולא ע"י ב' דברים אלו). ולכן מסתבר לומר שב' דברים אלו נוגעים לתשובה עצמה. 

והביאור בזה: ענין התשובה הוא לקבל עליו עול מלכות שמים - שלכן התשובה היא במלכות. אך כמו שלמעלה הפנימיות דמלכות הוא תפארת ויסוד, עד"ז באדם הפנימיות דקבלת עול מלכות שמים הוא תפארת ויסוד. ולכן כדי שהתשובה תהי' בדרך "האמת והישר" - ש"האמת" פירושו שיהי' לזה קיום כי זה בא מצד פנימיות נפשו, ועד"ז "והישר" פירושו שהתשובה באה מהאדם עצמו - אזי הקבלת עול מלכות שמים צריך להיות לא רק במעשה בפועל אלא ע"י תפארת ויסוד שהם ממשיכים חסד וגבורה למלכות, שחסד הוא שמרגיש את גדלות המלך ולכן מקבל עליו את עול מלכותו. אך בחי' חסד אינו מספיק כי באם ההפקירות שלו הוא באופן חזק אזי הידיעה שיש לו אדון לא יספיק, ולכן צריך להיות גם בבחי' גבורה - הכנעה ושפלות, ואזי התשובה היא ב"דרך האמת והישר".