ברש"י (א, י): "והנכם היום ככוכבי השמים: וכי ככוכבי השמים היו באותו היום, והלא לא היו אלא שישים רבוא, מהו והנכם היום, הנכם משולים כיום, קיימים כחמה וכלבנה וככוכבים". 

והנה, רש"י מפרש על דרך זה בפרשת נצבים - "הרי אתם קיימים לפניו היום, כיום הזה שהוא קיים", אך בפרשת נצבים אומר רש"י שזהו מדרש אגדה, ובפרשתנו זהו פשוטו של מקרא, ובפשטות זהו משום שהקושיא "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום" מכריח את הפירוש ש"הנכם משולים כיום". 

אך צריך להבין מדוע אומר רש"י "כחמה וכלבנה" - שלא נזכרו בכתוב? ומדוע אומר הכתוב בפרשתנו "ככוכבי השמים" ואינו מסתפק ב"כיום" כבפרשת נצבים? ומדוע לא העתיק רש"י בד"ה את תיבת "היום" (שלכן פירש הרא"ם שיבוא זמן שיהיו ככוכבי השמים לרב אף שעתה לא היו "לרוב". אך קשה לומר שזהו פשוטו של מקרא)?  

והביאור: כוונת רש"י בפירושו הוא לפרש את כללות הענין. דהנה בפסוק הקודם "לא אוכל לבדי שאת אתכם" מפרש רש"י "כה אמר להם ה' אלוקיכם הרבה אתכם, הגדיל והרים אתכם על דייניכם נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינים", היינו שרש"י מפרש שענין הריבוי הוא גדלות. ואם כן צריך לומר שכן הוא הפירוש בפסוק דידן. אך בפסוק שלאחר זה נאמר "יוסף עליכם ככם אלף כו'" שמזה משמע שמדבר בענין הריבוי בכמות (ולא גדלות). ולכן מפרש רש"י שישנם ב' חלקים בפסוק דידן, עיקר הכתוב הוא בהמשך לפסוק הקודם ולכן מפרש ש"כיום" פירושו גדלות, "קיימים לעולם כחמה וכלבנה", וסיום הכתוב "לרב" הוא הקדמה לפסוק הבא המדבר אודות ריבוי במספר בני ישראל.   

ועל פי זה יובן מדוע מדגישה התורה "ככוכבי השמים", דבנוגע לכוכבים ביאר רש"י לעיל "להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם", שבזה מדגיש החשיבות של כל יחיד, וזהו גודל האזהרה לדייני ישראל עד כמה צריכים להיזהר במשפטו של כל פרט.

וזהו שרש"י מוסיף "כחמה ולבנה", דהנה בחלום יוסף "והנה השמש והירח ואחד עשר משתחוים לי" הנה השמש מרמז לאב, וירח מרמז לאם, וכוכבים הם בנים, וזה מדגיש את החשיבות של כל פרט מבני ישראל שכל אחד הוא חלק מהשלשלת הנצחית של עם ישראל, ופגיעה בפרט אחד היא פגיעה לא רק באיש פרטי אלא בכל ההמשך הדורות.

ובפנימיות הענינים: בענין "היום" מצינו שתי הפכים: "אשר אנכי מצוך היום" – "בכל יום יהיו בעניך כחדשים", שמצד אחד היום מורה על התמידות – בכל יום, ומצד שני "היום" מורה על ההתחדשות – כחדשים. וזהו בחינת שמש וירח, ששמש אין בו שינוים, ובלבנה ישנה המעלה של התחדשות שפועלת תענוג, ויום כלול משמש וירח – ב' מעלות אלו.

והכח לחבר ב' הפכים אלו בא מעצם הנפש – בחינת הכוכבים שכוכב מרמז לאור הנעלם של פנימיות ועצם הנשמה. וזהו שבתורה נאמר רק "ככוכבי השמים" כי זהו העיקר.