באגה"ת פרק ט' מביא אדה"ז מתנא דבי אליהו: "אדם עבר עבירה ונתחייב מיתה למקום מה יעשה ויחיה אם הי' רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים לשנות פרק אחד ישנה ב' פרקים וכו' והיינו כמשל חבל הנפסק וחוזר וקושרו שבמקום הקשר הוא כפול ומכופל וככה הוא בחבל נחלתו וכו'". ומבאר אאמו"ר "כפול ומכופל – הוא ב' קשרים זה ע"ג זה (שאז הוא קשר של קיימא) שאז הוא כפול ומכופל. והיינו כפול הוא מה שקורא ב' דפים. ומכופל מה ששונה ב' פרקים". ויש לומר שביאור חדש זה דאאמו"ר (שב' דפים וב' פרקים אינם ב' דוגמאות אלא צריך להיות שניהם) מוסיף ביאור בכללות הענין. 

והביאור: ענין זה בא בהמשך להביאור בדברי הזוהר שאין תשובה מועלת לפוגם בריתו, ומבאר הר"ח שתשובה תתאה אינה מועלת אך תשובה עילאה מועלת (כי פגם הברית הוא גם במוח, ולכן התיקון הוא ע"י לימוד התורה במוח). אך לכאורה ישנה תמי' כללית, הרי נתבאר שתשובה תתאה מכפרת על החטא, ותשובה עילאה היא השבת הנפש למקורה, וא"כ איך אפשר לומר שתיקון פגם הברית ע"י לימוד התורה הוא ענין של תשובה עילאה, הרי לפני שניטהר מעון זה הנה חבל נשמתו נפסק ממקורו – וא"כ התשובה היא תשובה תתאה?        

וע"ז מבאר אאמו"ר שישנם ב' קשרים - שבלימוד התורה ישנם ב' הדרגות דתשובה, תשובה תתאה ותשובה עילאה, שהלימוד התורה פועל שכל עניני תשובה תתאה (שצריכים להיות, ואי אפשר לדלג עליהם) יהיו קשר של קיימא. וביאור הענין: תשובה היא "שיגמור בליבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו ולא יעבור עוד את מצות המלך", אך כדי שקבלה זו תהי' באמת ובלב שלם (גם לאחר שחטא) הוא ע"י הכנעת הלב (תשובה תתאה), אך לפגם הברית - שפוגם ג"כ במוח - צריך להיות ג"כ לימוד התורה. אך אין זה עבודת המוח מצד עצמו אלא זהו כדי לפעול חיזוק בהעבודה דתשובה תתאה. וזה מודגש באופן הלימוד, שלומד לא רק תושב"כ אלא גם תושבע"פ, דהלימוד דתורה שבע"פ פועל חיזוק בתושב"כ, שמגלה את הרצון העליון "שמופלא טמיר ונעלם" בתושב"כ. 

והנה, ענין זה – שתשובה עילאה פועל שלימות בתשובה תתאה היא (לא רק בפגם הברית אלא) בתשובה על כל חטא. כי בכל אדם ישנו נקודת היהדות שקשורה עם הקב"ה כמו "בטרם שנפחה ברוח פיו ית'", ובאם הי' בחי' זו בגילוי אזי לא הי' חוטא, וא"כ הקיום והשלימות דתשובה תתאה הוא ע"י תשובה עילאה, שמגלה את נקודת היהדות שלו הדבוקה בו ית' בתכלית היחוד.