באגה"ת פרט ט': "בינה איהי תשובה עילאה והאם רובצת על האפרוחים וכו' דהיינו שע"י שמתבונן בגדולת ה' בהעמקת הדעת ומוליד מרוח בינתו דחילו ורחימו שכליים... ולא די לו באהבה טבעית המסותרת לבד כו' וכן ביראה ופחד או בושה וכו' כנודע, אזי נקראת האם [בינה] רובצת על האפרוחים [המדות]".

ומבאר אאמו"ר: "ביראה... נקט ג' דברים, יראה פחד בושה, ויראה ופחד הוא בחד חלוקה... ובושה בחלוקה בפני עצמה שנקט או בושה", ומבאר שיראה היא "לנגד מדת הגבורה... במדת הגבורה, שהוא מדת הלוים, יש ג' חלוקות לויים בני קהת בני גרשון בני מררי...", ואח"כ מוסיף: "גם יש לפרש, הגבורות הם בג' מקומות בבינה בז"א ובמלכות... זהו יראה הוא במוח ופחד הוא בלב כמ"ש בתניא [ח"א] פ"ט... ובושה הוא במלכות". 

וצריך להבין מה נוגע כאן לפרט את כל המדרגות ביראה (ובפרט שגם בפרק ט' - ששם מדגיש איך שהנפש האלוקית ממלא את כל הנפש - אינו מביא "בושה"), וביותר קשה לפי פירוש השני, מדוע מביא לא רק את מדרגת היראה בלב אלא גם היראה במוח ובמלכות?

והביאור בזה: כוונת אדה"ז הוא לבאר את מאמר הזוהר שהביא בסוף פרק ח' "דתשובה עילאה היא דיתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקב"ה וכו' בן י"ה בינה". דלכאורה תשובה עילאה היא בבינה וא"כ מה נוגע "דחילו ורחימו" שהם בלב לתשובה עילאה? וע"ז מבאר שהמדובר הוא בדחילו ורחימו שכליים, שהם בדרגת השכל ולכן שייכים לבינה. אך לכאורה קשה מה נוגע בכלל דחילו ורחימו לתשובה עילאה, מדוע אין מספיק - בשביל התשובה - הדביקות שע"י לימוד התורה. 

ויובן בהקדים החילוק בין שכל למדות, שהמדות הם בבחי' יש שההדגשה היא היחס של האדם לדבר מסוים (בתנועה של קירוב ואהבה או ריחוק ויראה), משא"כ שכל הוא בחי' אין, שהדגשה היא על הדבר עצמו ללא שייכות לאדם, והאדם צריך לבטל את מציאותו כדי שלא יהי' לו פניה והשכל יהי' לאמיתתו. וזהו שתשובה עילאה - שבה משיבים את הנפש לשרשה מקורה בטרם שירדה לעוה"ז - ששם לא היתה מציאות בפני עצמה - הוא בבינה, כי כנ"ל מוחין הוא בבחי' אין. אך מפני שענין התשובה הוא "באותו מקום" של החטא, לכן ענין תשובה עילאה הוא להמשיך את בחי' אין בכל מציאות האדם, ולכן מדגיש שיראה פועלת בכל חלקי הנפש "בבינה בז"א ובמלכות".

[וזהו גם המשך הענין על דבר הדביקות דכל חלקי הנפש בו ית', שענין הדביקות המבואר כאן אינו רק שכל חלקי הנפש הן לה' לבדו, אלא שהעבודה בכל חלקי נפשו הוא רק מה שהם אמצעי שעל ידם מתגלים ענינים אלו כפי שהם אצלו ית'. שזהו תוכן תשובה עילאה, שמתגלה באדם הדביקות דנשמתו "בטרם שנפחה ברוח פיו ית'", שבהיותה במקורה כל ענינה הי' גילוי אלוקות].