באגה"ת פרק ה' מבאר אדה"ז: "פשט הכתוב מ"ש ויפח הוא להורות לנו כמו שעד"מ כשהאדם נופח לאיזה מקום אם יש איזה דבר חוצץ ומפסיק בינתיים אין הבל הנופח עולה ומגיע כלל לאותו מקום ככה ממש אם יש דבר חוצץ ומפסיק בין גוף האדם לבחי' הבל העליון. אך באמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו ית' כי הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ומלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיני' בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ואיהו ממלא כל עלמין וכו' אלא כמ"ש בישעי' כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם". 

ומבאר אאמו"ר שעל זה שאין שום דבר חוצץ "מביא ד' ראיות שניים הראשונים מפסוקים ושניים אחרונים ממאמרי רז"ל בזוהר הקדוש, הוא לנגד ד' אותיות דשם הוי', על אותיות י"ה... שהם הנסתרות לה' אלוקינו... הביא פסוקים, ועל אותיות ו"ה... הביא מאמרי רז"ל, כי פסוקים שהם בכתב ומאמרים שהם בע"פ, הם כמו נסתרות לגבי נגלות". 

וצריך להבין הרי לכאורה אדה"ז מביא ראי' חמישית מפסוק ("בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" אלא שמביא פסוק זה בהמשך למאמר הזוהר ולא כראיה בפני עצמה), וא"כ מדוע אין אאמו"ר אומר שהראי' החמישית היא נגד קוצו של יו"ד?

ויובן בהקדים שלכאורה אינו קשה מדוע צריך אדה"ז להביא ראיות ש"אין שום דבר חוצץ", והרי לכאורה ענין זה מובן בפשטות ונתבאר כבר בח"א ובח"ב דספר התניא? ויובן בהקדים שבענין הטבילה ישנם שני דינים (א) שכל גוף האדם יהי' במים - שזהו מצד האדם, (ב') ושלא יהי' דבר חוצץ - שזהו מצד דבר שחוץ להאדם. ועפי"ז יובן הצורך בהראיות, דבח"א וח"ב נתבאר שמצד גדלותו של הקב"ה הוא נמצא בכל מקום ואין שום דבר חוצץ, ודבר זה הוא בשוה בכל הנבראים (ע"ד הדין הנ"ל שכל הגוף נמצא בתוך המים). אך באגה"ת כוונת אדה"ז לבאר שגם כשנשמת האדם באה בציור של נברא - ד' אותיות שהם י' כוחות - ובגוף האדם, אעפ"כ נשמת האדם גופא הוא חלק משם הוי' (מצד הנשמה עצמה ולא רק מצד גדלותו של הקב"ה) ואין שום דבר חוצץ (ע"ד הדין השני בטבילה שאף שכל הגוף נמצא במים מ"מ צריך להבהיר שלא יהי' דבר צדדי שחוצץ).

וזהו שמביא ד' ראיות כנגד ד' אותיות שגם כשהוא ית' בא בד' אותיות אעפ"כ אין שום דבר חוצץ (מפני שרק דבר חשוב יכול להיות חציצה, וכל הנבראים בטלים במציאות לגבי שם הוי'). וזהו שאין אדה"ז מביא ראי' חמישית כנגד קוצו של יו"ד, כי קוצו של יו"ד הוא למעלה מהשתלשלות ולמעלה מציור.