כשהמאורת לוקין ישנה נטיה בלב האדם לרע, אך בנ"י - שיכולים להתגבר על הנטיה בנקל יותר - אין צריכים להתיירא.
אדם הראשון קרא שמות לבעלי חיים כי הוא המשיך בהם את שרשם שבמרכבה העליונה. ובמ"ת נמשך בעולם האלוקות שלמעלה מהעולם.
ברש"י: "מפרי האדמה: מן הגרוע" - שבזה מבואר מדוע "לא שעה" אל קין. ומביא אגדה ש"זרע פשתן היה" שקין הביא מין משובח - שהרי רצה להתקרב לה' - אך חשב שהעיקר הוא המין ולא פרטי המין.
נח בנה את התיבה בעצמו - ולכן "מאה ועשרים שנה היה משתדל בה" – כי הפעולה דהבניה היא חלק מהמצוה – כדי לעורר את אנשי דורו לתשובה.
התפתחות חכמת הטבע הוא בשביל להשתמש בה לעבודת ה', וע"י גילוי חכמת הטבע מתגלה אחדות ה' בעולם.
עכו"ם ששבת חייב מיתה, מפני שענין העכו"ם הוא לפעול שיהי' גדר דעולם, ועבודת בני ישראל הוא חיבור עליונים (מנוחה שלמעלה מהעולם) ותחתונים (גדר העולם).
בני נח – שהנפש השכלית שלהם הוא בבחי' ישות – צריכים לקיים את המצות שלהם מפני ציווי הקב"ה למשה, שדוקא אז נמשך להם הביטול מבנ"י.
אברהם "קיבל שכר כולם" משא"כ נח, כי לעשרה דורות מנח עד אברהם נברא שכר, כי הרע שלהם היה יכול להתברר.
התורה מספרת על עבודת האבות כו' שלפני מ"ת, כי גם לאחר מ"ת הסדר הוא שתחילה מגיעים לתורה כפי שהיא בערך העולם, ורק אח"כ מגיעים לתורה שלמעלה מהעולם.
בפרשת "לך לך" מתחיל עבודת אברהם בחיבור עליונים ותחתונים, ע"י העלאת התחתון. אך מ"ת הוא חיבור העליונים לתחתונים כמו שהתחתונים הם במציאותם.
"אדם לעמל יולד" מפני שע"י העמל נעשה "שותף להקב"ה המעשה בראשית". ישנה עמל מלאכה ועמל שיחה, אך דוקא "עמל תורה" הוא חידוש אמיתי של האדם, שהאדם מחבר בורא ונברא, ועי"ז פועל האדם חידוש אמיתי בעולם.
נאמר "ויאמרו איליו" לשון רבים, אף שרק אחד המלאכים נשלח לבשר את שרה, ולכן מביא רש"י ג' פירושים. אך אינו אומר "ד"א", כי יתכן שכל אחד מהמלאכים התכוון לטעם אחר. לשיטת רשב"א ג' אותיות תפלים לאות אחת ("איו" טפל ל"אליו"), ובעבודה: כל היום טפל לחלק היום המוקדש לתומ"צ.
ע"י עבודת יצחק - יראה - מתקיימת עבודת אברהם - אהבה, ולכן מפרש בזוהר שהפסוק "בעבור תהי' לי לעדה" - הנאמר באברהם - נקרא "באר דיצחק".
השלימות דחיי שרה מתגלה לאחר פטירתה בזרעה. דלשרה היה שייכות רק ליצחק, ובפרטי פרשתנו רואים השפעתה על אברהם: שקנה את השדה לשרה ולזרעה דוקא, ומעלת יצחק ש"אין ארור מתדבק בברוך", ובנוגע לבני אברהם הנה "ולבני הפילגשים וגו' וישלחם מעל פני יצחק בנו".
"הרגלתיו בפי הבריות" הוא רק בפה ולא במעשה, שלכן לא יקח אישה מבנות הארץ. אך מ"מ "רק את בני אל תשב שמה" מפני שבחרן הוא רק "אלוקי שמים". כדי שאברהם יוכל להמשיך אלוקות למטה - "אלוקי הארץ" – הוצרך להוסיף אורות באצילות – "אלוקי שמים".
דוקא לאחר "ויביאה האהלה שרה אמו" היה "ויקח את רבקה ותהי לו לאשה", שמזה משמע שהיה ענין מיוחד בהבאתה להאוהל שמשום זה נשאה. ולכן מפרש רש"י שהיו ג' ניסים.
לפי המדרש - שסובר שבא"י היה קדושה, "נתתי כבר" - יצחק אינו יכול לצאת מא"י מפני מעלת א"י. אך לרש"י - שסובר שאמירתו של ה' "לזרעך נתתי" הוא רק "כאילו היא עשויה" - יצחק אינו יכול לצאת מא"י כי "אין חוצה לארץ כדאי לך", מפני שחו"ל הוא מחוץ למקומו.
"ותכהין גו'": היתרון בפירוש "בעשנן של אלו" - שלכן זהו הפי' הראשון - הוא שזה מרומז בכתוב - "ותהינה מורת רוח גו''. ויתרון פירוש "כשנעקד כו'" הוא שהוא שזה מבאר מדוע רק עיני יצחק כהו. אך זהו דרש, ולכן ישנו פירוש ג': "כדי שיטול יעקב את הברכות".
אין לפרש שיצחק דאג ש"לא ידעתי יום מותי" מפני ש"זקן יצחק", כי הרי נתברך מהקב"ה (שזה כולל ברכה לאריכות ימים). ולכן מפרש רש"י "אם מגיע אדם לפרק אבותיו כו'". ויצחק חי ע"ה נוסף לפרקו (שהי' ק"ה שנה), כמו שאברהם חי ע"ה שנה נוסף לפרקו (שהי' ק' שנה).
שבת קשור לבחי' היחידה שבה שווים כל ישראל (שכל ישראל שווים במנוחה), ולכן ע"י שמירת שבת זוכים ל"נחלה בלי מצרים". ולכן שמירת שבת נזכר בפירוש בנוגע ליעקב, כי בחינותו הוא קו האמצעי שעולה עד הכתר.
לימוד קשור עם מציאות האדם, ומצוות (וההלכה) הו"ע הביטול (וזהו שהעמים אומרים "ויורנו מדרכיו" - לימוד, ונלכה באורחותיו - מעשה). יעקב (בחי' בהמ"ק הג') כולל ב' המדות דחסד וגבורה, ולכן בית השלישי הוא נצחי.
"והיה הוי' לי לאלוקים" הוא העליה לנשמה שע"י תומ"צ, ו"האבן הזאת" קאי על הדירה בתחתונים שע"י בירור העולם. להרמב"ן העלי' דהנשמה ("והי' הוי' לי לאלוקים") היא חלק מהמטרה (התנאי), ולרש"י - עבד פשוט - הוא חלק מהנדר, כי התכלית היא רק דירה בתחתונים.
מעלת הצאן על בחי' בן הוא שגם במדרגות שלמעלה מהשתלשלות ישנה חביבות לצאן מצד מעלת הביטול. גם "עז כנמר" הוא תוצאה דהביטול, וזהו שיעקב מכר צאנו כדי לקנות שור וחמור.
יעקב התכונן למלחמה ("ויחץ") לפני שהתפלל, כי "ויחץ הוא הכנה לתפילה, שעלאחרי שהבדיל בין הצאן והרועים לבין משפחתו היה יכול להתפלל שה' יקיים הבטחתו. וזהו שאמר בוודאות "והיה המחנה הנשאר לפליטה", כי על המחנה דמשפחתו היה לו הבטחה מהקב"ה.
מקור הדין שבן י"ג מחוייב במצוות הוא: (א) מהפסוק "איש חרבו", ולפי"ז בר מצוה הו"ע העבודה שע"פ טו"ד, (ב) הלכה למשה מסיני, דבר מצוה הו"ע העבודה שלמעלה מטו"ד. גם להאופן הא' הטו"ד צריך להיות מיוסד על מס"נ - "איש חרבו".
ישובי יעקב ועשו מעורבים כי "ישובי עשו" קאי על עבודת יעקב בירור עשו. "עפר" מרמז על חלק עשו השייך לבירור, אך לאחר שהוציא את הניצוץ מהדבר גשמי, צריך לזרוק את ה"צרורות".
"ביקש יעקב לישב בשלוה", שרצה את השלום ושלוה דבחי' תענוג עצמי שבמצוות, ולכן "קפץ עליו רוגזו של יוסף" - כי גילוי התענוג עצמי הוא ע"י בירור המדרגה הכי תחתונה.
"ויבא שכמה" הוא בסוף הפסוק כי הוא ענין עיקרי, ולכן מפרש רש"י ששכם הוא מקום מוכן לפרעניות בשייכות למכירת יוסף (ולכן מקדים "שם קלקלו השבטים", כי הפרעניות דשכם הוא בשייכות למכירת יוסף).
חכמת יוסף בפיתרון החלום היה שביאר את הפרט ד"ותעמודנה אצל הפרות" (שכל הפרות היו יחד, וא"כ חשבו החרטומים שהפיתרון אינו יכול להיות שבע שני שבע כו', שהרי שנות הרעב באים לאחרי שנות השבע), שה' הראה לפרעה מה עליו לעשות - לאסוף בר בשני השבע עבור שני הרעב.
"אלוקים יחנך בני" פעל ש"נכמרו רחמיו", ולכן מפרש רש"י "שאלו כו' יש לך אח מאם כו'". וזהו ראיה "נכמרו" פירושו "נתחממו" - התרגשות יתירה יותר מהרגיל (הצורך בג' ראיות). מיינה של תורה: המרירות על הנשמה הוא "כומר של זיתים", שממשיך בחי' החכמה ללב וללבושים.
בהתחלת "הנרות הללו" "על התשועות ועל הניסים ועל הנפלאות" הוא ע"פ סדר המאורעות. ובסיומה "על ניסיך ועל נפלאותיך ועל ישועותיך" הוא ע"פ סדר ההודאה לה', שמודים על הניסים הגלויים, ואח"כ – ע"י ההתבוננות – רואים שגם ה"ישועות" ו"נפלאות" באים מהקב"ה.
"אני יוסף" – וא"כ יעקב לא התנחם, שהרי הגזירה שישתכח מן הלב הוא רק על המת, וא"כ ישנה תמיהה קיימת – "העוד אבי חי", וא"כ "מהרו ועלו אל אבי". וההוראה מיד שנגמר הזמן של ההנהגה ב"שמאל דוחה", צריך למהר - "מהרו" – ל"ימין מקרבת".
בפרשתנו אין הכרח איזה מהשבטים היו גיבורים, ולכן מביא רש"י את ב' הפירושים. בפרשת מטות ודברים משמע שבני גד היו מהגיבורים (שלכן "חלוצים תעברו"). וב"וזאת הברכה" מסתבר שהכפל הוא חלק מהברכה, ולכן מפרש רש"י רק פירוש אחד – שכפל שמות החלשים לחזקם ולהגבירם.
רש"י מפרש "וינהלם" פה (ולא לפנ"כ) מפני שפה נאמר "וינהלם בלחם", וא"כ הפירוש הוא הנהגה מיוחדת. אך "אין מנהל לה" אינה ראי' מספיקה מפני שפה המדובר הוא בשייכות להנהגה פרטית. ולכן מביא "על מי מנוחות ינהלני" – בשייכות לענין פרטי – "מי מנוחות".
סתימת הפרשה הי' צריך להיות בהמשך הפרשה (והיא בראש הפרשה רק כדי שתוכר), ולכן מפרש רש"י רק ב' הפירושים שבהם הסתימה מורה על ענין שלילי, כי המשך הפרשה מדבר בפטירת יעקב. "זרעו בחיים" מתגלה רק כשישנה צרת השעבוד וסתימץ הקץ, ואעפ"כ בנ"י חיים בתומ"צ.
ענינו של יוסף הוא המשכת בחי' יעקב (אצי') לבי"ע, ולכן מנשה – העבודה שלא לשכוח את "בית אבי" הוא בכור יוסף. אך אפרים – "הפרני אלוקים בארץ עניי" – הוא הבכור בנוגע ליעקב ("לי הם, אפרים ומנשה"), כי שלימות יעקב מתגלה ביתרון האור שבא מן החושך – בחי' אפרים.
לרוב הענינים נשאר ראובן הבכור, אך מצד הפחז והבהלה (לא עצם המעשה) ניטל ממנו הכהונה ומלכות, מפני שהם ענינים ששייכים להנהגת הזולת. וניתנו ליהודה, מפני ש"מטרף גו'" שהציל את יוסף ותמר.
להבבלי יקיים מצוה מיד אף שאח"כ יוכל לקיימה בהידור יותר, ולכן לאונקלוס "בנימין זאב יטרף" קאי על המזבח, שצריך לבנותו ולהקריב גם ללא בהמ"ק. הבבלי מקדים "קייץ" ל"סבל", שגם כשישנה תאנה אחת מייבש אותה, אף שאם יחכה לריבוי תאנות יהי' לו תאנה משובחת יותר.
פירוש קרא שלא במקומו ע"י רש"י: בראשית א, א; ג, ד; ג, יז / ד' שיטות בפירוש הצמצום ושיטת החסידות - שלא כפשוטו באור / הוראה בפועל מזה שצמצום שלא כפשוטו / טעות האומרים צמצום כפשוטו - בצמצום הא'; ביאור לשון אדה"ז בשער היחוד והאמונה פ"ז "סילק עצומ"ה ח"ו מעוה"ז"; שקו"ט במ"ש באגה"ק ס"כ שהארת הקו בקעה את הפרסה; חידוש אדה"ז על הע"ח בענין בקיעת הקו / ביאור הפלוגתא (שבועות לה, ב) אם "צבאות" הוא שם קדוש ע"פ חסידות / חלוקי דרגות באור שלפני הצמצום; ההפרש בין "שכל" ו"אור השכל" / ביאור לשון אדה"ז באגה"ק ס"ה שבעוה"ז אאפ"ל ידיעת הבורא וכו' / "משל המפה" - לענין ערך העולמות זה לגבי זה / ביאור דיוקים בתו"א ד"ה שמים כסאי / ביאור בד"ה בראשית תש"ב בענין דביקות האורות והכלים / ע"ד כוכבים הרחוקים מאד מכבוד הארץ וכו' / ע"ד עליית האדם על הירח / ע"ד נישואי ב' נשים אצל ספרדים לקיים פו"ר.
ענינו של חודש מ"ח להמשיך עניני תשרי בכל השנה; מבצעים; "ויעקב הלך לדרכו".
בטחון בה' יחד עם עשיית כלים; בצדיקים כיעקב ויוסף; פירוש במדרש ע"פ אמרי נא אחותי את - מכאן ששוחטין חולה בשבת / ע"ד ההכרח ליישב כל שטחי ארה"ק והסכנה בהחזרת שטחים / כל ויתור ביהודה ושומרון - פקו"נ / ע"ד נפילת הרוח בפני באי כח מצרים / הסכנה בהחזרת שטחים והקשר עם הטענה שכעת אתחלתו דגאולה ח"ו / סדר ביאת משיח / מכתב לכנסי' גדולה הששית - ע"ד שלימות הארץ / מכתב לכנסי' גדולה החמישית - פירוש "ויעשו כולם אגודה אחת"; זהירות מכניעה ופשרות בעניני יהדות; חינוך; יהדות דרום אמריקה; תפלה הקדמה לתורה; "בקעה מצא וגדר בה גדר" / עריכת ברית מילה תלוי' בבריאות הילד; אין לדחות המילה יותר מהצריך; ע"ד נתינת שמות הילדים / ע"ד נתינת שמות / ההפרש בין "מרכבה" דאבות ודכל אדם.
הכרח הפצת היהדות - "למען אשר יצוה גו'" / חיוב ההורים לחנך בניהם לעמוד בנסיונות כו'; סיפור המדרש אודות בר-מצוה הראשון - יצחק / פיענוח הר"ת "אשל".
בד"ה סמוכים לעד פר"ת ש"עוזר" פועל התחדשות, ואפ"ל גם מתחתון לעליון; החסידים "מחזקים" הרבי; צ"ל יגיעה בתורה, ובפרט אצל תלמידי א"י; האחריות של תלמידי התמימים כלפי הרבי.
סגולת ר"ח כסלו (חודש הגאולה) - זמן האחרון דירידת גשמים.
ביאור פרש"י שהניח הקב"ה כל א"י תחת יעקב - בחלום.
ע"ד לימוד תורה ברבים, "לאמץ לבם בגבורים", בתגבורת החיות; סגולת הימים / סגולת הימים - בפרט בענין החינוך / מעלת ט"ו כסלו; יובל שנים משנת תרפ"ט ומאמר הריי"צ אז.
ברכה בע"פ ובכתב למברכים לכבוד יובל החמשים לנישואי כ"ק אדמו"ר שליט"א.
מעלת התוועדות חסידים / ענין "ראש השנה לחסידות" והשפעתו על כל השנה / מעלת התוועדות די"ט כסלו; שלום וקירוב הלבבות; הפצת המעיינות / טובה פעולה אחת מאלף אנחות / סגולת ר"ח כסלו וי"ט כסלו / חודש כסלו - כנגד סיון; סגולת י"ט כסלו / "הפצת מעיינות חוצה" באופן של "העמדת פנס" בחוץ / הפצת חסידות חב"ד / ביקורים במוסדות חב"ד; הפצה בעיתונים ורדיו / בכל שנה אפשרות חדשה להוסיף בעניני י"ט כסלו / ע"ד ההצעה "להקליט דברי התעוררות" ע"מ לשדרם ביום זה / הפצת ספרי חסידות / עבודת צעירי אגודת חב"ד - מלחמת תנופה בדרכי נועם / הכרח ניצול ימי סגולה אלא בהפצת המעינות / חלוקת הש"ס לא רק לאנ"ש ועשיית פינת "ליובאוויטש" במחנו / ע"ד אגה"ק סימן א' שנכתבה ב' פעמים (סה"מ תש"ח ע' 170) / מברקים להתוועדויות די"ט כסלו.
ביאור הדוגמא בלקו"ת (ביאור דלא תשבית) על עניני תורה שלא נתלבשו בשכל מיוסף שנמכר לפוטיפר / ביאור בתו"א וישב בענין "רפ"ח ניצוצין".
הקשר ביניהם - שמן זית למאור, מאור שבתורה / בענין התחזקות בשיעורי תורה והקשר לימים אלה / כליא ריגלא דתרמודאי ע"י הפצת פנימיות התורה / "גיוס" כל מי שמסוגל בעבודת ההפצה מפני דרישת השעה.
חנוכה
ענין נרות חנוכה בכללות עבודת האדם ובעבודת אדמו"ר הריי"צ / הקשר דשבת וחנוכה: שלום בית; גילוי הנס; צירופם / הוראות כלליות מנרות חנוכה / הוראות מחנוכה לאנשי צבא / הוראה מימי החנוכה ליושבים בבתי אסורים / להאיר במקום החושך - ע"י נגלה דתורה ועבודת ה' ע"פ חסידות / זמן הדלקת נ"ח / שלא לחכות עם עבודת הפצת היהדות עד שיסולקו כל החילוקי דעות / הוראה מנרות חנוכה לישיבת תומכי תמימים / הוראות מחנוכה לנשי ישראל / "מעות חנוכה" לתלמידי ישיבה / "חג מילואים" (פירוש "יגדיל תורה ויאדיר") / מספר התיבות ב"ועל הנסים".
ענין נרות חנוכה בכללות עבודת האדם ובעבודת אדמו"ר הריי"צ / הקשר דשבת וחנוכה: שלום בית; גילוי הנס; צירופם / הוראות כלליות מנרות חנוכה / הוראות מחנוכה לאנשי צבא / הוראה מימי החנוכה ליושבים בבתי אסורים / להאיר במקום החושך - ע"י נגלה דתורה ועבודת ה' ע"פ חסידות / זמן הדלקת נ"ח / שלא לחכות עם עבודת הפצת היהדות עד שיסולקו כל החילוקי דעות / הוראה מנרות חנוכה לישיבת תומכי תמימים / הוראות מחנוכה לנשי ישראל / "מעות חנוכה" לתלמידי ישיבה / "חג מילואים" (פירוש "יגדיל תורה ויאדיר") / מספר התיבות ב"ועל הנסים".
משיחות נר ה' דחנוכה תש"מ
מעלת ער"ח טבת להיותו מימי חנוכה; שני ביאורים באי אמירת תחנון בו למעליותא; יו"כ קטן - הוספה בתשו"ע מתוך שמחה רבה.
מעלת ער"ח טבת להיותו מימי חנוכה; שני ביאורים באי אמירת תחנון בו למעליותא; יו"כ קטן - הוספה בתשו"ע מתוך שמחה רבה.
חלומות המבלבלים.
זמן "ניטל" וענינו.
הוראות מיוחדות ע"ד הוספה בתורה תפלה וצדקה בעשרה בטבת תשל"ו; פרטים בזה / ממצור על ירושלים לפרזות תשב / הקשר דביצור החומה לתומכי תמימים - חומה זה תורה.
עלי' לתורה בשבת שלפני יום היאצ"ט וכו' / ענין תשלום "מסים" ופנימיותו - "ויט גו' ויהי למס" / ענין נצחיות הנפש / ימים שהאבל יורד לפני התיבה; נוסח מצבה / הערה בשו"ת חת"ס יו"ד סשנ"ה / ברכה ליום הולדת הפ"א; ההוראה מתהלים קאפיטל פ"ב, שירו של יום שלישי.