על הפסוק (כז, א) "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות" מפרש רש"י: "ותכהין: בעשנן של אלו (שהיו מעשנות ומקטירות לע"א). ד"א כשנעקד ע"ג המזבח והיה אביו רוצה לשחטו באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו לפיכך כהו עיניו. ד"א כדי שיטול יעקב את הברכות". 

צריך להבין הרי הפסוק גופא נותן טעם ל"ותכהין" והוא מפני ש"ויהי כי זקן יצחק", ומדוע צריך רש"י לפרש טעמים אחרים? ומהו הצריכותא דג' פירושים?

והביאור: נאמר לפני כן "ויברך אלוקים את יצחק", וא"כ קשה איך יכול להיות "ותכהין", הרי יצחק נתברך מ"בעל הברכות"? ולכן מסתבר לומר שהי' ענין צדדי שגרם ל"ותכהין". ומסתבר שענין זה מרומז בכתוב, ולכן הפירוש הראשון והעיקרי הוא "בעשנן וכו'" שמרומז בכתוב ב"ותהינה מורת רוח ליצחק ולרבקה". 

אך לפירוש זה קשה מדוע הזיק העשן רק את יצחק ולא הזיק את רבקה ויעקב? ולכן מביא רש"י פירוש ב', "כשנעקד וכו'". אך פירוש זה הוא ענין של דרש לגמרי, ולכן מביא פירוש ג' "כדי שיטול יעקב את הברכות". אך זהו הפירוש האחרון כי קשה לומר שה' יכהה את עיני יצחק עבור טובה ליעקב, לאדם אחר, שזהו לכאורה היפך היושר. 

והנה ב' פירושים אינם מספיקים כי לכל פירוש ישנו מעלה שאינו בשני הפירושים האחרים. היתרון דפירוש הא' הוא כנ"ל שרק הוא מרומז בכתוב. היתרון בפירוש הב' הוא שרק לפירוש זה יוצא ש"ותכהין" - שגרם לברכות שהו"ע רצוי - בא ע"י העקידה המדגיש את מעלת יצחק (דלא כפירוש הא' "בעשנן של אלו", ופירוש הג' - שיצחק רצה לברך את עשו, שהם ענינים בלתי רצויים). והיתרון דפירוש הג' הוא שלפי ב' פירושים הראשונים קשה דלכאורה הטעם ל"ותכהין" הי' לפני ש"זקן יצחק" ובכתוב נאמר להיפך, "ויהי כי זקן יצחק ותכהין". ולפירוש הג' ניחא, "ויהי כי זקן יצחק" - ולכן רצה לברך את עשו, "ותכהין" - כדי שיטול יעקב את הברכות.

וההוראה: מפירוש השלישי רואים עד כמה צריך להיזהר מלשון הרע, שעיני יצחק כהו למשך נ"ז שנים כדי שיטול יעקב את הברכות והקב"ה לא יצטרך לגלות ליצחק על רשעת עשו - אף שהי' (ישראל) מומר.