ברש"י (א, יד): "והיו לאותות: כשהמאורות לוקים סימן רע לעולם וכו' בעשותכם רצון ה' אין אתם צריכים לדאוג מן הפורעניות". ובגמרא: "בשביל ד' דברים החמה לוקה וכו'". 

וצריך להבין דלכאורה ליקוי המאורת הוא דבר טבעי, וא"כ איך אומרים שהליקוי הוא מצד הד' דברים? והביאור: כשהחמה לוקה ה"ז מפני מזל רע שמתגלה אז, וממילא בזמן ההוא בא פורעניות על הד' דברים.

והנה, מלשון הגמרא "בעשותכם רצון ה' אין אתם צריכים להתיירא" משמע שאוה"ע צריכים להתיירא. ולכאורה ע"פ הנ"ל אם לא חטאו אין טעם להתיירא.

והביאור: כשהמאורות לוקין ישנו מזל רע הגורם שיהי' נטיה בלב האדם לדבר בלתי רצוי. וא"כ אוה"ע צריכים להתיירא כי להם קשה יותר לצאת מטבעם ולהתגבר על הנטיה שמתגלה בזמן הליקוי. משא"כ בנ"י, הנה "בעשותם רצון ה'" - ע"י התורה - הם למעלה מן הטבע, וממילא אין צריכים להתיירא מהנטי' הרעה שמצד הטבע.