צריך להבין, איך נקראת כל הפרשה "חיי שרה" והרי כל הפרשה מדברת על הזמן שלאחר מיתת שרה? והביאור: "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", מפני שחיים אמיתיים הם "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם", וזה ניכר דוקא בזרעה, יצחק ורבקה, "ויביאה האוהלה והנה היא שרה אמו".

ובפרטיות יותר הנה החילוק בין אברהם לשרה בשייכות לזרעה הוא ששרה היתה לה שייכות רק ליצחק – לעם ישראל דוקא, משא"כ לאברהם הי' שייכות ל"המון גויים" ולישמעאל. ובפרטי פרשתינו נראה חיי שרה, השפעת שרה על אברהם, שעיקר שייכותו יהי' לעם ישראל: (א) שקנה את השדה לשרה ולזרעה דוקא. (ב) בשייכות לנישואי יצחק ורבקה, שמעלת יצחק הוא אפי' לגבי אליעזר שלכן "אין ארור מתדבק בברוך". (ג) בשייכות לתולדות אברהם, ש"ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים וגו' וישלחם מעל פני יצחק בנו".

ובעומק יותר, כל הבריאה של אוה"ע הוא בשביל התורה ובשביל ישראל, ולכן בן נח שאינו מקיים מצוותיו חייב מיתה, כי זהו סתירה לכל מציאותו. וזה מודגש בפרשתנו: (א) בסיפור קניית המערה: "אם תרצו הרני גר ואם לאו אטלנה מן הדין", שהקב"ה נתן את מערת המכפלה לגויים בכדי שהם ימכרוה לאברהם, ובאם לאו מתבטלת מציאותם – הבעלות שלהם. (ב) בנוגע לנישואי יצחק ורבקה שבתואל ניסה למנוע את השידוך ומת – נתבטלה מציאותו. (ג) בנוגע לישמעאל "על פני כל אחיו נפל", וברש"י: "להלן הוא אומר ועל פני כל אחיו ישכון, עד שלא מת אברהם ישכון ומשמת אברהם נפל". ובפנימיות הענינים: כשניכר השפעת אברהם, "לו ישמעאל יחי' לפניך", שמרגיש שיצחק הוא העיקר, אזי "ישכון". אך כשהרגש זה מתבטל – נפל, מתבטלת מציאותו. וענין זה בא בגילוי כשישנו השלימות ד"חיי שרה" שמתגלה לאחר פטירתה.