"בשנת שש מאות לחיי נח גו' נפתחו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו" (ז, יא), ואיתא בזוהר: "ובשית מאות שנין לשיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא ויתתקן עלמא לאלעה בשביעאה וכו'".

והענין בזה: "כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו", וא"כ טעם התפתחות חכמת הטבע הוא כדי להשתמש בהם לה' ולתורתו. 

וענין זה הוא הכנה לביאת המשיח, שאז יהי' "וראו כל בשר", שהבשר הגשמי יראה אלוקות, ומשל גשמי לזה הוא גלי הראדיא וכו', שזהו דוגמא מוחשית ל"עין רואה ואוזן שומעת וכו'". 

והנה, זהב נברא עבור בית המקדש, ולכן לא מספיק להשתמש בזהב עבור עניני העולם - שמזה יהי' תועלת לעבודת ה' - אלא צריך להשתמש בזהב לעבודת ה' גופא, וכך הוא בחכמת הטבע. וזה נעשה ע"י לימוד דא"ח על הראדיא וכו'.

ובעומק יותר: גם גילוי החכמות עצמם הוא הכנה לביאת המשיח, כי ככל שהמדע מתפתח מגלים יותר את האחדות שישנה בעולם, והאחדות שמתגלה ע"י חכמת הטבע הוא מצד האחדות הפשוטה דאלוקות.