"תולדות" פירושו תולדות כפשוטו ולא מאורעות (וגם בפרשת וישב - "אלה ישוביהם וגלגוליהם" - הפירוש תולדות הוא מאורעות של תולדות יעקב). "יעקב ועשו האמורים בפרשה": "בפרשה" - בשרשם כפי שהוא בתורה, שבשרשם יעקב קודם.
לפירוש הראשון האומד היה לפני הזריעה. אך לפי"ז לא היה הנס גדול כ"כ שהרי לקחו בחשבון שהארץ קשה והשנה קשה. ולפירוש השני האומד היה לאחר גידול התבואה, והנס הי' נס היוצא מהטבע לגמרי (ולכן זהו רק פירוש שני).
ביאור בפרש"י ר"פ - "יעקב ועשו האמורים בפרשה", "צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם", וטעם ששם הפ' "תולדות" סתם, וההוראה. (ס"א)
ביאור בענין "יפוצו מעיינותיך חוצה" (שבי"ט כסלו) ע"פ פרש"י הנ"ל - "צר קלסתר פניו כו'". (סי"ח)
ביאור מעלת יצחק על אברהם ע"פ חסידות; מעלת גבורות על חסדים; זהב על כסף; לע"ל גבורה עיקר; מעלת מס"נ על עסק התומ"צ. (סכ"ג)
ביאור בפרש"י (יט, כ) שיצחק המתין לרבקה עד שתהי' ג' שנה. (סכ"ו)
ביאור בענין "יפוצו מעיינותיך חוצה" (שבי"ט כסלו) ע"פ פרש"י הנ"ל - "צר קלסתר פניו כו'". (סי"ח)
ביאור מעלת יצחק על אברהם ע"פ חסידות; מעלת גבורות על חסדים; זהב על כסף; לע"ל גבורה עיקר; מעלת מס"נ על עסק התומ"צ. (סכ"ג)
ביאור בפרש"י (יט, כ) שיצחק המתין לרבקה עד שתהי' ג' שנה. (סכ"ו)
ביאור סיפור תולדות יעקב ועשו בעבודת האדם: יצ"ט ויצה"ר; נפש האלקית ונפש הבהמית / ע"י "יושב אוהלים", קביעת עתים בתורה, מתגברים על עשו וישמעאל שבכל דור ודור.
לפי המדרש - שסובר שבא"י היה קדושה, "נתתי כבר" - יצחק אינו יכול לצאת מא"י מפני מעלת א"י. אך לרש"י - שסובר שאמירתו של ה' "לזרעך נתתי" הוא רק "כאילו היא עשויה" - יצחק אינו יכול לצאת מא"י כי "אין חוצה לארץ כדאי לך", מפני שחו"ל הוא מחוץ למקומו.
"ותכהין גו'": היתרון בפירוש "בעשנן של אלו" - שלכן זהו הפי' הראשון - הוא שזה מרומז בכתוב - "ותהינה מורת רוח גו''. ויתרון פירוש "כשנעקד כו'" הוא שהוא שזה מבאר מדוע רק עיני יצחק כהו. אך זהו דרש, ולכן ישנו פירוש ג': "כדי שיטול יעקב את הברכות".
אין לפרש שיצחק דאג ש"לא ידעתי יום מותי" מפני ש"זקן יצחק", כי הרי נתברך מהקב"ה (שזה כולל ברכה לאריכות ימים). ולכן מפרש רש"י "אם מגיע אדם לפרק אבותיו כו'". ויצחק חי ע"ה נוסף לפרקו (שהי' ק"ה שנה), כמו שאברהם חי ע"ה שנה נוסף לפרקו (שהי' ק' שנה).
"צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם" – אף שאברהם ויצחק שונים בתכונתם, וא"כ ע"פ טבע צריכים להיות שונים בדמותם. ויצחק דומה לאברהם גם בפנימיות, שהרי הגבורות דיצחק הו"ע תוקף ההשפעה.
"ויגדלו הנערים" הוא גדלות רוחנית, מפני שזה שעשו היה איש שדה (ובמעי אמו רצה לעבוד ע"ז) פירושו שיהי' בו העבודה דכיבוש היצר ובירור השדה.
"האיך מעשרים את המלח" פירושו האיך מחשבים את שווי המלח, כפי שהוא בפני עצמו או כפי השווי שמוסיפים במאכל.
יצחק פעל על העולם ע"י ישב במקומו, שהעלה את הזולת למדרגתו, ודוקא עי"ז נקראים "תולדות".
"אפרו של יצחק צבור על גבי המזבח", העקידה היא פעולה נמשכת כאילו עתה נעשה אפר. ע"י העבודה דמסירות נפש מרגיש האדם שמקומו הוא "על גבי המזבח".
עבודת השלוחים באופן הכי נעלה בשליחות; "שליח" בגימטריא "שמח".
הוספה: מענה כ"ק אדמו"ר שליט"א שהואיל לומר בשעה שמסרו הפ"נ מהשלוחים.
הוספה: מענה כ"ק אדמו"ר שליט"א שהואיל לומר בשעה שמסרו הפ"נ מהשלוחים.
תלמידי הישיבות אין להם להתערב בעניני הנהלה.
מענה על פ"נ השלוחים – תשמ"ו; תשמ"ז; דרום אמריקה – תשמ"ז.
שמו של יצחק מורה על השמחה, כי מדת היראה דיצחק ענינה ביטול - כדי שהאדם יוכל להתקרב לאלוקות שלמעלה ממדידה והגבלה.
לרש"י קשה מה משמיענו הכתוב "וימלאו ימיה ללדת", ומפרש שזהו כדי שכשנלמוד את סיפור תמר נראה את שינוי הלשון, וטעם השינוי הוא מפני שכאן מלאו ימיה. לרבקה היו ב' המעלות - מעלת הצדיק ומעלת הכובש את יצרו - שלכן ימיה היו "מלאים".
האבות חיו יחד ט"ו שנה, כנגד הט"ו שעות ביום שעסקו בתורה, דאמיתית ענין האחדות הוא דוקא ע"י התורה, כי ענין השכל ענינה יציאה מגדר האדם.
"קיים אברהם את כל התורה": "קיים" משמעו שישנו להחפצא דתומ"צ בעולם, ורק שלא נצטווה על זה (אך "עשה" משמעו שישנו רק העשייה שלו). גם לאחר מ"ת ישנו: (א) החיוב ללמוד. (ב) בחי' "עושה מלאכתו ארעי" - שאין זה חיוב על האדם (ע"ד "קיים"). (ג) "מניח אני כו' ואיני מלמד את בני אלא תורה", שע"פ הלכה אין מציאות כזו בעולם.
לרש"י "הוסיף רשעה על רשעתו" פירושו (לא שמחלת היתה רשעה, אלא) שמחלת היתה צדקת, אך זה שלקחה הוא "רשעה", שהרי לקחה כדי לרמות את אביו.
דמיון יצחק לאברהם גם בפנימיות, ענין המשך הדורות/ מוסדר "ברית אברהם" / חוברת "באהלי רבקה" (דבית רבקה בכפ"ח ב') - רבקה היתה "כשושנה בין החוחים".