ברש"י (כה, כד): "וימלאו ימיה: אבל בתמר כתיב ויהי בעת לדתה שלא מלאו ימי' כי לז' חדשים ילדתם. והנה תומים: חסר, ובתמר תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע".

וצריך להבין מדוע מפרש רש"י את טעם השינוי כאן ולא בתמר - הרי הקושי מתעורר רק כשרואים את השינוי בתמר?

והביאור: לרש"י קשה בפסוק דידן מה משמיענו הכתוב ב"וימלאו ימיה ללדת"? ועל זה מפרש רש"י שזהו כדי שכשנגיע לסיפור תמר נדע שישנו שינוי בין תמר לרבקה, ואז נדע שטעם השינוי הוא מפני שכאן מלאו ימיה (דאם לא נאמר כאן "וימלאו ימיה" לא הי' קושי ב"ויהי בעת לדתה"). ועכשיו שרואים שהכתוב מקשר בין שני הסיפורים צריך לבאר את טעם השינוים בנוגע למלא וחסר, שזהו מפני שכאן אחד צדיק ואחד רשע.

אך לכאורה צריך להבין איך יתכן שעיבורה של תמר (שילדה לז' - כדי למעט את צערה - מפני שהיו שניהם צדיקים) הוא באופן מעולה מרבקה - שהיתה בצניעות? והביאור על פי המבואר שאחד צדיק ואחד רשע אין הכוונה רשע כפשוטו אלא למעלת הכובש את יצרו (שמצד רבקה הי' זה רק אפשרות לרשע כדי שיהי' לו המעלה דהכובש את יצרו). ועל פי זה יוצא שאדרבה, דוקא ברבקה הי' "מלאים" כי היו לה ב' המעלות, צדיק המעולה והכובש את יצרו.