כל הפירושים בפסוק אחד קשורים זה בזה (כמובן מזה ששעטנז הוא "שוע, טווי, ונוז", וצריך להיות שלשתם כדי שיהי' שעטנז).

והנה, בפסוק "אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" ישנם כמה פירושים, דהפירוש הפשוט הוא שהיו כל האומות מרננין ואומרים מאבימלך נתעברה שרה לכן צר הקב"ה וכו' והעידו הכל שיצחק בן אברהם. והנה ההוראה מפי' זה הוא, דזה שאברהם הוליד הוא למעלה מהטבע, וישנם החושבים ש"מאבימלך נתעברה שרה" שההשפעה לאברהם הוא ע"י הטבע. ועל זה מעיד הכתוב שאברהם מקבל את כל ההשפעות מהנשמה ולא מאבימלך. 

ועד"ז הוא פירוש הב' בפסוק שאברהם התפאר ביצחק ויצחק התפאר באברהם, דזה שאברהם התפאר ביצחק, אף שהראשונים כמלאכים כו', הרי זה למעלה מהטבע דענינים רוחניים.

ובחסידות מבואר שאברהם הוא בחי' אהבה ויצחק הוא בחי' יראה, וסדר העבודה הוא יראה תתאה, אהבה זוטא, אהבה רבה, ויראה עילאה. שעל ידי העבודה בשני הקווים דאהבה ויראה - שהעבודה בשני הקווים מורה שעובד את ה' למעלה מהגבלותיו - משפיעים לאדם מלמעלה מהטבע. 

ועי"ז באים לפירוש הזהר, שאברהם הוא הנשמה ויצחק הוא התענוג שלמעלה שיתגלה לעת"ל: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם" - הנשמה תזכה לתענוג, מפני ש"אברהם הוליד את יצחק" - שהאדם בעבודתו פעל תענוג למעלה. דע"י העבודה בג' הפירושים הנ"ל באים לשכר - פירוש הרביעי, מפני ש"שכר מצוה מצוה", שמפני שהנשמה פעלה שהגוף יצא מהגבלת הטבע, עי"ז פועלת הנשמה תענוג למעלה, ולכן לעת"ל תקבל שכר - התענוג שפעלה בעבודתה.