ברש"י (כו, כב): "ופרינו בארץ: כתרגומו וניפוש בארעא".

הביאור: ב"פרו ורבו" מפרש רש"י ש"פרו" הוא שמוליד אחד ("ורבו" הוא שמוליד הרבה). וא"כ לאחר שנאמר "הרחיב ה' לנו" איך אומר "ופרינו" – רק אחד? ולכן צריך לפרש ש"פרינו" הוא ע"ד "לא אגרשנו גו' פן תהי' הארץ שממה גו' עד אשר תפרה" – שפירוש תפרה הוא הרבה בני אדם. אך על פי זה קשה הרי ליצחק ורבקה היו רק ב' ילדים. ולכן מפרש רש"י "וניפוש", שעל פי פרש"י "פישון" פירושו שמימיו מתברכין, היינו שהוא עצמו מתגדל ומתרבה, שיצחק עצמו גדל "ויגדל האיש גו' וצאן ובקר גו'". 

ורש"י מביא פירוש זה מהתרגום כי גם ב"פרו" מפרש התרגם "פושו", זאת אומרת שגם כשמדובר בולד יש בו המשמעות שהמוליד מתגדל, וא"כ אין "וניפוש" יוצא לגמרי מהפירוש הרגיל.

וכדי שלא נפרש ש"פרינו" קאי על ולדות וקאי על בני בניו דיצחק שהיו בריבוי – י"ב שבטים, מביא רש"י "וניפוש בארעא", והשבטים לא נולדו בארץ ישראל. 

יינה של תורה: "הרחיב ה' לנו" הוא ענין הבא מלמעלה. "ופרינו בארץ", הוא עבודת ויגיעת האדם להביא גילוי אלוקות גם במקום העלם והסתר. ועל זה הוא ההוראה שהכח להיות שותף להקב"ה במעשה בראשית - "ופרינו בארץ" - הוא מ"הרחיב ה' לנו".