מבואר ברמב"ן שג' הבארות שחפר יצחק הם כנגד בתי המקדשות. והנה, בענין הבאר מצינו שחפירתה נעשית על ידי האדם, אך המים שבבאר באים מאליהם, שלכן יש להם דין מעין. ועד"ז הוא בנוגע לבית המקדש, שהשראת השכינה באה מלמעלה, אך באה רק על ידי עבודת בני ישראל, "ועשו לי מקדש". 

ויש לומר שענין הקביעות בא דוקא ע"י עבודת האדם, שלכן קדושת המשכן במקום מסוים לא הי' באופן קבוע, משא"כ בבית ראשון ששם הי' "לשכנו תדרשו", שמקודם צריכים לדרוש ולמצוא את המקום ורק אח"כ הודיע הקב"ה את המקום שבחר למקום המקדש. ובית שני שבו לא הי' נבואה - שזה מדגיש שנעשה על ידי בני אדם - עמד יותר מבית ראשון. 

ובית שלישי, אף שהוא "מקדש אדנ-י" - ואם כן אין בו מעשה בני אדם - מ"מ הוא באופן נצחי מפני שבא ע"י עבודת בני ישראל כל משך זמן הגלות. 

ויש לומר שעל ידי עבודת בני ישראל בזמן הגלות בקב"ע - עבודת עבד - אזי נעשים מציאות האדון, כי לעבד אין מציאות בפ"ע, ואם כן מעשה בני ישראל נקרא בנינה דקוב"ה, כי "מעשה צדיקים קרי מעשיו של הקב"ה".