מפתח לתורת כ"ק אד"ש

בתשובה ישנו חרטה על העבר וקבלה על להבא, וקבלה על להבא הו"ע ערי מקלט - שישנם רק בארץ ישראל, משא"כ שופטים ישנם בכל מקום כי אדרבא על השופט להבין את מצב הנשפט.
שלימות השכל הוא כשהשכל עושה פירות - כשפועל על המדות.
חנניה התנבא על דבר שיקרה בעוד שנתיים, ואם כן עד אותו זמן לא היו יכולים לדעת אם הנבואה היא אמת, ולכן בית דין לא היו יכולים להענישו. וא"כ כשנאמר בירמיה "וימת בשנה ההוא" צריך לומר שהמיתה היה מצד חיוב מיתה בידי שמים.
 "הירא ורך הלבב" יכול להמיס את לבב אחיו, וא"כ מדוע לא נאמר בהתחלת הענין - לפני "בנה בית גו'" - בהמשך ל"אל ירך לבבכם"? ועל זה מביא רש"י ב' פירושים. רבי יוסי הגלילי לשיטתיה, שמפרש שהפסוק מדבר רק על פרט מסוים, מפרש שקאי על "הירא מעבירות שבידו" דוקא. ורבי עקיבא לשיטתיה מפרש בהרחבה, ומפרש ש"הירא" קאי על כל אופני היראה. 
שלילת חידוש הסנהדרין בזמננו / למנהיג קהילת ספרדים בארה"ק אודות סברא לנסוע לארה"ב / שקו"ט בביאור הברייתא בירושלמי ריש הוריות: "יכול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל כו' / האדם עץ השדה - שינוי קל בגרעין משנה את האילן / ג' דרגות בשליחות בעבודת ה'.
אין לפרש ש"תמים" פירושו שלימות, שהרי כאן מדובר רק בקיום כעשר כמה מצוות, ולכן מפרש רש"י שתמימות כאן הוא (היפך מפירושו בכל מקום - שלימות) כמו "יעקב איש תם", שפירושו ש"אינו חריף לרמות". 
מהפסוק "אליו תשמעון" למדים שנביא יכול לשנות את התורה בהוראת שעה, ומהפסוק "השמר לך גו'" המדבר דיני הבמה, למדים שזהו חלק מדיני במה, שנביא יכול להתיר במה גם בזמן איסור הבמות ואז שייכים כל דיני במה. 
שיחת ב' אלול תשל"ז - לילדי מחנות קייץ
"שופטים ושוטרים תתן לך" בעבודת כאו"א, ובפרט לילדי ישראל. (ס"ג) הוראה: לכ"א מילדי ישראל צ"ל סידור שלו וקופת צדקה שלו. (ס"ה) "ואהבת לרעך כמוך" - פעולת ילדי ישראל על אחרים. (ס"ז) ניגוני שמחה. (ס"י)
שיחת בדר"ח אלול תשל"ח - לילדי "גן ישראל"
ענינו של "גן ישראל" וההוראה שבזה; במיוחד בר"ח, בר"ח אלול, בפ' "שופטים ושוטרים". (ס"ב) ניגוני שמוחה. (ס"י)
מכתבים
הוראה ממסירת "מפתח העיר" / ביאור ברמב"ם הל' ע"ז (פ"ו ה"ט) בענין "אשרה"
עניני צבא
האחריות דאיש צבא לשמור תומ"צ / כל אחד שיש ביכולתו להשפיע מחוייב בזה / עיקרו של צבא - קב"ע, וההוראה בעבודת ה' בקב"ע מלכות שמים / יוצאי צבא צריכים להחמיר בתומ"צ / הוראה להנהגה בצבא בשנת תשי"ז (בעת "מבצע סיני") / הוספה בעניני קדושה באנשי הצבא / ע"ד מבצע תפילין ומזוזה בצבא / הפציעה במלחמה - מס"נ בפועל / המקבל עליו עול תורה כו'.
המלך נקרא לב, כי כל ענינו הוא בשביל העם. אך נקרא גם כן ראש מצד ההנהגה רוחנית - הוראת התורה - מפני שענין השכל צריך להיות בהבדלה מהגוף, שאינו מתפעל ומשוחד מהגוף.
גם עתה ישנם במצרים מיעוט מבני המצריים הקדמוניים, אך הם קבועים ולכן אינם בטלים ברוב, ולכן אסור לדור במצרים גם בזמן הזה. ורק כשאחד פורש מהם להתגייר אזי כל דפריש מרובא פריש. 
בנוגע לבני אדם ישנה מעלה בנבואה, דתורה היא למעלה מגדר הנבראים משא"כ נבואה ענינה היא גילוי אלוקות לנבראים. והנה, ע"י שנבואת משה נתאמתה במתן תורה ישנה בה ב' המעלות, שיש בה התוקף דתורה, ופועלת על הנבראים כנבואה.
ישנם עדי בירור ועידי קיום. ובעבודה: שמים וארץ, שיש בהן ענין הנצחיות שקיימים באיש, מעידים על מציאות ה' באופן דעידי בירור, שמבררים ומעידים שה' ברא את העולם. ובני ישראל מעידים על מציאות ה' באופן של עידי קיום, שהם ממשיכים אלוקות בעולם.
רמזים בעבודת האדם בפ' שופטים / הוראות לרב צבאי בעבודתו עם חיילים / הוראה מעבודת איש צבא על עבודת ה' / פעולות עם אנשי הצבא והוראות מיוחדות להם.
שמואל רצה שבנ"י יבקשו מלך כדי שיתעלו לבחינת יראה עילאה, אך בנ"י ביקשו מלך "ככל הגוים". ואעפ"כ ציוה הקב"ה למנות את שאול, כי כשבנ"י בדרגא זו צריכים הם מלך כדי לפעול יראה (תתאה) וקבלת עול.
ערי מקלט לעתיד לבוא יהיה עבור אלו שהרגו בשגגה בזמן הזה. "יחם לבבו" הוא לא רק מצד הטבע אלא על פי ציווי התורה, ולכן זה שייך גם לעתיד לבוא, ולכן יצטרכו לערי מקלט.
האדם הוא "עץ השדה" כי דוקא המדות קשורים עם עצם האדם, שלכן יש ללמוד רק מתלמיד חכם הגון - ששכלו השפיע על מדותיו.
מצד אחד עגלה ערופה היא לכפרה, אך מצד שני אין לה את הדינים דכפרה, שאינה נעשית במקדש ואינה נעשית על ידי כהן. ולכן מפרש רש"י שהכפרה היא בהתאם לפרטי ההריגה. וזהו "עורפו בקופיץ" כי העריפה היא היפך השחיטה, והו"ע של שלילה, שזה מתאים לטעם פרטי המצוה.
כלך מדרך סגולות וחכמת היד כו', תמים תהי' / כלך מאריכות בעניני רופאים / תמים תהי': לא לחשוב חשבונו של השם.
צבא:
בני ישיבה בצפא בארה"ק / סמל פיקוד הצפון, בצורת צבי, הגברת הצורה על החומר / גודל זכות אנשי הצבא בארה"ק, ע"י בטחון בה' וקיום מצות תפילין / בצבא צריך להדר ולהוסיף בקיום המצוות ביותר, ובזה תלוי' הצלחת הצבא / קריאת אדמו"ר ריי"צ לאנשי הצבא היהודיים במלחמת העולם השני' / המעלה בהפצת יהדות בצבא / יסוד הצבא - מעשה עיקר / הכרח כיבוש דמשק בסיום מלחמת יוהכ"פ.
השופטים "הם עיקר תורה שבעל פה", שהתורה נמסר להם כדי שיחדשו בה. וזהו "מכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין", כי הכוונה היא לשכל וחכמה שבתורה שבעל פה.
הרמב"ם אינו מונה את מנין המצוות דרבנן כי יתכן מציאות של הוספת עוד מצוה מדרבנן.
כשפתחו כולם לחובה הרי זה הוראה שהטוב שבו הוא בהעלם כל כך עד שהעונש אינו יכול לכפר. אך כשיהיו שם מקצת מזכין שיהפכו בזכותו אזי מתגלה הטוב שבו, וא"כ יכול העונש לכפר.
הוראה מהכתוב "שופטים גו'" בעבודת האדם / סמכות המלך ותיווך יכולתו להטיל מס והאיסור להרבות רכוש עצמו / קביעת שידוכים ע"פ חכמת היד בדורנו / דין נבואת חנני' בן עזור / ביאור בתנחומא (במדבר כג) דחייבי מיתות ב"ד ששמעו מפי משה נפטרו במכות כחייבי כריתות / האם כל אחד יכול להעשות נביא / בדין קציצת אילן העושה פירות / ביאור בדברי הר"ש (נגעים פי"ד מ"ה) דמומים פוסלים בעגלה ערופה.
השוטרים דפרשתנו פועלים שהבעל דין יקיים את הפסק של השופט, ובכללות שבני אדם יקבלו עליהם את מרות השופט. ובפרשת דברים שוטרים הם אלו המבצעים בפועל את גזר הדין של השופטים - "על פי הדיינין".
בגוף ונפש האדם ניכר בעלותו של הקב"ה, ולכן לא יתכן שיהיה לאדם דין בעלות עליהם (ולכן "אין ממיתין ומלקין את האדם בהודאת פיו", "לפי שאין נפשו של אדם קנינו"). משא"כ בממונו אין קדושה, ולא ניכרת בהם בעלותו של הקב"ה, ולכן ע"פ דיני התורה יש לאדם רשות ובעלות על ממונו.
מהפסוק "ושב" אין ראיה שהגאולה תהיה ע"י מלך המשיח, ולכן מביא הרמב"ם את הראיה מבלעם ש"ושם נבא בשני המשיחים". ובהלכה שלאחר זה מוסיף שלא רק שביאת המשיח כתובה בתורה אלא "אף בערי מקלט הוא אומר גו'" שביאת המשיח היא חלק ממצות התורה וממילא הו"ע נצחי. 
מעלת יום "ראשית הגז" של בן קטן / "תמים תהי'" - להמנע מעשות "חשבון" החיים והיחסים כו' / שלילת פירושים לתאריכי מאורעות / הוראות בעבודת רב צבאי / הנמצא בצבא זקוק עוד יותר לברכה הנמשכת ע"י תומ"צ / הכרח הנחת תפילין לאיש צבא.
שופטים
ההבדלה בהתערבות בעה"ב בפס"ד הרבנים ובלחץ ובאיום כו', חתירה ופגיעה ביסוד קיום הקהילה / חיסול ומניעת סכסוך בבית המדרש / תמים תהי' עם הוי' אלוקיך ולא לשאול עתידות כו'.
עניני צבא וסגולות מצות תפילין לאנשי הצבא.
ראה קיצור...

Heading