ברש"י (יח, יג): "תמים תהיה עם ה' אלוקיך: התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו לחלקו".

צריך להבין: תיבת "תמים" נזכרה לפנ"כ בכתוב ורש"י לא פירשה. ומנה ליה לרש"י בפשוטו של מקרא ש"תמים גו'" כולל את כל ענינים אלו? ומהו ההכרח שישנו שכר על זה - שתהיה עמו לחלקו (דאם הכוונה הוא כמפרשי רש"י שאומרים ש"עם הוי' אלוקיך" הוא ענין חדש - שכר, היה רש"י מביאו בד"ה בפני עצמו)? 

והביאור בזה: בכלל פירוש "תמים" הוא שלם, אך פה אי אפשר לפרש כן, כי על ידי קיום הציווים שנזכרו בענין זה (לא ללכת אחרי המעוננים וכו') מקיימים רק כעשר מצוות ולא כולם, וא"כ בענינינו "תמים" אין פירושו שלימות. ולכן מפרש רש"י שתמימות כאן הוא (היפך מפירושו בכל מקום –  שלימות) כמו "יעקב איש תם", שפירושו ש"אינו חריף לרמות". 

דהנה, הרמב"ן סובר שהמצוה היא להאמין שה' יכול לשנות את המזלות ולכן אין טעם לילך אחר המעוננים. אך רש"י סובר שהמצוה היא להיות תמים שלא תחקור אחר העתיד ותלך עמו בתמימות, ולא תדאג כי כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות.

והנה, מפני שבפרשה זו נאמר "בגלל תועבות האלה ה"א מוריש אותם מפניך", מפרש רש"י שע"י קיום מצוה זו נעשים חלק של הקב"ה ובמילא זוכים לארץ ישראל. 

(והנה זה שבהמשך הפרשה נאמר שה' יקים לבני ישראל נביא, דלכאורה הוא היפך הנ"ל שאין לחקור אחר העתיד, הנה זהו פרשה בפני עצמה שאינו המשך ל"תמים", ופירוש "כי" הוא כאשר. והביאור הוא שבדרך מקרה מותר לשאול לנביא אך לא תחקור אחר העתיד).

מהענינים על דרך ההלכה: לרש"י הרי זה ציווי פרטי שלכן נמנית במנין המצוות, משא"כ הרמב"ם אינו מונה ציווי זה כי זהו ציווי כללי, שהוא ציווי לשלימות הדעת (דהרמב"ם סובר שהמעוננים וכו' הם דברי הבאי) דזה נעשה על ידי קיום כל ציוויי הקב"ה.