בפשטות היינו מפרשים שהתחלת פרשת הקרבנות הוא בקרבנות חובה, ונאמר "כי" הוא כי פסוק זה כולל עכו"ם. וכדי לשלול פירוש זה מביא רש"י בדיבור המתחיל תיבת "מכם" שקאי על בנ"י. וכדי לשלול הפירוש שנאמר "כי" מפני שמדובר שמביא הגדול על חטא בקטנותו, מביא רש"י תיבת "אדם" שלא קאי על הגדול דוקא (משא"כ "איש").
במשנה מדובר על הקרבנות כפי שהם פועלים למעלה, שאף שהממעיט מביא את "נפשו" מ"מ אם המרבה מכוון את ליבו אזי גם קרבנו הוא לריח ניחוח למעלה. ועל זה מוסיפה הגמרא "מאי קראה" - מהיכן רואים שגם מצד פעולת האדם - "אחד המרבה ואחד הממעיט". וזה שאין התחלקות בקרבנות מצד האדם הוא הטעם שאין התחלקות גם למעלה, שבכל הקרבנות נאמר שם הוי'.
קשה איך שייך ש"ותצא אש", שקאי השראת השכינה, ובפסוק זה הנה אותו הלשון ממש מתאר ענין בלתי רצוי לגמרי. ולכן מפרש רש"י שעצם ההקרבה הוא ג"כ ענין של השראת השכינה, ורק שמתו מפני שהורו הלכה בפני רבן - שגורם שהשכינה תסתלק. אך א"כ מדוע נאמר "ותצא אש" (שענינו השראת השכינה)? ולכן מביא פירוש נוסף "שתויי יין נכנסו למקדש".
מתיבתא דרקיעא אומרים "טמא", אף שיודעים שהקב"ה אמר טהור, כי הגילוי דסוכ"ע אינו בפנימיות בהם. אך רבה בר נחמני אמר "אנא יחיד בנגעים" שהמשיך את בחינת "יחיד" - שאינו שייך לעולמות - בבחינת נגעים, ולכן הוא המכריע שגם העולמות אומרים "טהור טהור".
"אימתי הן תמימות בזמן שאין ישוע ושכניה ביניהם", שהעבודה דספה"ע הוא המשכת האור ד"ממחרת השבת" עד למטה מטה, וזה מתבטא כשהתמימות הוא גם מצד ימי השבוע - שבימי השבוע אין שינויים - שהו"ע חיבור בל"ג (למעלמה משינוי) וגבול (זמן שענינה שינוי).
לרש"י קשה היתור דתיבת "(ושבתה הארץ) שבת" לאחר שנאמר "ושבתה הארץ", ולהתו"כ (שאינו מפרש פשוטו של מקרא, ולכן אינו מפרש את פירוש תיבת "שבת", אך) קשה מדוע נאמר "(שבת שבתון יהי' לארץ) שבת לה'" פעם שניה.
רבי מאיר, שהיה עוקר הרים, אזיל לשיטתו וסובר שהראיה מענין האיכות קובעת. והוא שמזה שהאחד עשר קרב רואים שיש בו איכות מיוחדת של קדושה. שלכן יכולים להקריבה על גבי המזבח. משא"כ ר' יהודה מביא ראי' מענין הכמות, שמזה שהקדושה מתפשטת רק בסמוך לעשירי – מוכח שזהו רק התפשטות, ולכן סובר שאינה עושה תמורה.
שו"ב צ"ל יר"ש, אין ושחט אלא ומשך / שחיטה - העלאת נפש הבהמית לדרגת נה"א / דרישת יר"ש משו"ב - יותר מרב.
פלוגתת ר"א ור"י אי בניסן נגאלין או בתשרי תלוי' בפלוגתתם אם נגאלין ע"י תשובה דוקא / בניסן עתידין להגאל ע"י הכנה הדומה לזו שביצי"מ / חודש הגאולה מכל ענינים המבלבלים.
הילולא דאדמו"ר רש"ב ויום התחלת נשיאות אדמו"ר ריי"צ, זמן לחיזוק ההתקשרות / בהמשך באתי לגני פי"ט, בענין עבודת שרים ופקידים ועבודת אנשי החיל - ב' אופני עבודה הנדרשים מכאו"א / שלוחי אדמו"ר רש"ב - ג' דרגות בשליחות / פתגמו שצ"ל "נרות להאיר" / פתגמו שבזמננו אין לעשות חשבונות אלא לחטוף מכל הבא.
ברכת הגומל ותפלת הדרך בטס באוירון.
ברכה לאנ"ש תשל"ו / מכתב ברכה.
התחזקות במבצע נש"ק.
חייב אדם לראות עצמו כו' בעבודה / נחיצות טיהור האויר מחולי המתדבק, כמו ביצי"מ כי ברח האם / מעלת ענין החינוך והקשר לפסח / מבצע חלוקת מצה שמורה ובהוספה / שיעור המצה שמורה שיש לחלק; בין הזמנים יש להרבות בשיעורי דא"ח / ההוראה מ"זמן חרותנו" בפרט בזמננו, חרות רוחנית, מבצע פסח / מכתב כללי תשל"ו: פסח, דילוג וקפיצה, מעבדות לחרות / החילוק במדריגה בין יצי"מ וקרי"ס ע"פ ד"ה וספרתם תער"ג; התעוררות עם ישראל מהתעלפות גם ע"י האר"י, בחי' ריח חזק / בכל יום חייב אדם לראות כו' - לא בעה"ב'שע הנחות / ההוראה משש"פ, קרי"ס.
ענין ימי הספירה ול"ג בעומר, המשכת מוחין במדות, גילוי פני' התורה / ספירה אין לה תשלומין בעבודה; ספה"ע בעובר את קו התאריך / ענין ספה"ע בעבודה, תיקון המדות, בפרט עתה אחר מ"ת / קשר דספה"ע לנשים שבזכותן יצאו ישראל ממצרים / ההוראה מספה"ע: מצוה שבכל יום ויום, העלאה בקודש / בין פסח לשבועות - זמן שמחה, כאיש חיל היוצא במארש של נצחון / ההפרש בין תפארת והוד (אף שפירוש שניהם יופי) / נוסח הספירה "לעומר" (ולא "בעומר").
אחרי המאורע בכפר חב"ד (בשנת תשט"ז) - וידום אהרן / עתיד חזיר להטהר: מראי מקומות / ביאור בשו"ע אדה"ז סקנ"ז ס"ז (בענין חלות דבש אמיתי נעשות משקין) / בלקו"ת שמיני - פגימת הסכין בשחיטה; משל הקניגיא.
לע"ל תלד אשה בכל יום מביאה אחת אף שאיסור טומאתה לא ישתנה / לא לפרסם ההריון עד אחר חודש החמישי / מנהג טבילה בחודש התשיעי להריון / העיכוב בזחו"ק מחסרון זהירות בטה"מ / סגולה לבנים זכרים - אהבת ישראל / היתר בדיקת זרע האיש באופנים מסויימים / אופני הרדמה במילה למי שאחרי גיל מצוות / נתינת שם לבת מיד בקריה"ת הראשונה / שמות ילדים ברוה"ק מלמעלה.
איסור לשון הרע, הכרח אהבת חינם / הכרח עמידה בתוקף על בניית מקוה לפי תקנת אדמו"ר רש"ב / מעלת התמיכה במקוה / תיקון לעון הידוע.
ההוראה ע"ד לכתחילה אריעבר / מהר"ש הי' כותב רצפטים בשפת הרופאים.
ברמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ג: א) "אחרי שהקריב קרבנו". ב) "עבודתו מחנכתו"; בתפילת כהן גדול - שחונה גשומה / טעם שלא נזכר סדר נשיאת כפים בעבודת כה"ג / ברמב"ם הל' פסוה"מ פ"א הט"ו (בדין שחטה והיא כולה בפנים ואח"כ הוציאה רגלה לחוץ) / פירוש "פקוח נפש" שבתניא פכ"ד / פירוש מארז"ל "אם ברור לך כאחותך שהיא אסור לך אומרהו" / בענין אימוץ ילדים / בלקו"ת אחרי - בכל פרק במשנה נזכר רשב"י.
לימוד בספרי עבודה זרה דהרמב"ם; פירוש מ"ש בתניא (פ"ח) בענין לימוד חכמות האומות דהרמב"ם והרמב"ן; שש אופנים בהיתר לימוד חכמות חיצוניות / המשך, שייכות דצח"מ לק"נ או גקה"ט ואופן בירורם / בזמננו אסור לברוח ממערכת עסקנות ציבור, הוכח תוכיח גו' / הכרח העסק בעסקנות / ההפרש בין שיטת חב"ד לקרב הבריות לתורה והשיטה כו' לקרב התורה לבריות / הכרח שילוח מכתבים לכאן, מצד אהבת ישראל / הבאת דבר ה' לאחב"י הוא הוא מצות אהבת ישראל / שלום מתוך אהבת ישראל / הכרח גידול הזקן לכל הדעות, וההסברה גם לאשה.
להזהיר גדולים על הקטנים, חינוך / הזכות שבפעולות בחינוך / הליכת כהנים על קברי צדיקים / ניתוח הפרוסטטה / ההפרש בין מס"נ לשאר המצוות; ב' ענינים במס"נ / אי קציצת לולב ואתרוג דומה לעשיית סוכה / מעלת אתרוגי קלברה / בריאות הגוף; לע"ל יהיו הלויים כהנים כו'.
תשל"ה - שינוי המצב לגבי יציאה מירושלים בפסח שני / שקו"ט בענין ציאה מירושלים בי"ד בניסן ואייר / ההוראה - ניטא קיין פארפאלן, לנשי ובנות ישראל / כנ"ל בחינוך הילדים.
כי תבואו ושבתה - שבת מיד, השייכות לנשי ובנות ישראל / הליכה מחיל אל חיל כסדר הפסוקים בריש הפרשה / זמן עשיית פרוזבול / שיחה ע"ד השלוחים לכפר חב"ד בשנת תשט"ז.
מעלת היום וסגולתו ללימוד פני' התורה ועבודה פנימית / טעמי ל"ג בעומר, תורה ואהבת ישראל / רשב"י הטיב לישראל בב' הקצוות - פני' התורה וגשמיות, וכן אדמו"ר הזקן שני אור / ההוראה מטעמי ל"ג בעומר לנשי ובנות ישראל / התעוררות על חמשת המבצעים - בשנת תשל"ה / מנהג ההדלקה בל"ג בעומר / כוונת השליחות לאוסטרליא (תשל"ה).
פרנסה - אם בחוקותי גו' ונתתי גו' / השתדלות במצב בית כנסת / שלום בכית כנסת / היתר אסיפת בנות בבית כנסת / קרא לשַמָש ויזרח אור / פירוש כל ישראל ערבין זה בזה / ברכת רפואה.